הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. כֵּיצַד? הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן, שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר! הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. הָיָה בָּא בַדֶּרֶךְ, וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.
שָׁנוּ חֲכָמִים: מַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁהָיָה בָּא פַּעַם בְּדֶרֶךְ, וּשְׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר: מֻבְטָח אֲנִי, שֶׁאֵין זֶה בְּתוֹךְ בֵּיתִי. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, נָכוֹן לִבּוֹ, בָּטַח בה' " (תְּהִלִּים קיב, ז).
בבלי ברכות
מהן מגבלותיה של תפילה? אי אפשר להתפלל לביטול אירוע, שכבר התרחש. רבות מתפילותינו הן בקשות מאלוהים לגבי העתיד. לפעמים אומרת לנו המציאות, כי רבים הסיכויים שיתרחש בעתיד אירוע, שאינו רצוי לנו, כמו מותו הקרב של ידיד חולה אנוש או כמו סכנת מלחמה מתקרבת. כל עוד זה לא קרה, אולי תפילותינו תשפענה על אלוהים, והוא, הכל-יכול, ייענה לתפילתנו וישנה את המציאות. אין אנו יכולים לשנות את העבר, מלבד אותם סופרים חסרי אחריות, הכותבים את ספרי ההיסטוריה כך, שיציירו עבר שונה ממה שהיה לאמיתו של דבר. גם אלוהים אינו מסוגל לשנות את העבר. מה יכולים אנו לעשות לגבי העבר, שמסיבות שונות היינו שמחים לו לא אירע כפי שאירע? אנו יכולים ללמוד את לקחי העבר, ואולי לקבל על סמך זה החלטות נבונות יותר לגבי העתיד.
מהי אותה תפילת שוא, עליה מדבר התלמוד? מדובר באירוע, שלמעשה כבר התרחש, אך אנו איננו יודעים את פרטיו. שתי הדוגמאות המובאות בקטע זה הן קלאסיות: בראשונה יודע האדם כי אשתו הרה. ההריון כבר נוצר, וגם זהותו המגדרית של העובר כבר נקבעה. מה שהאדם אינו יודע, היא אותה זהות מגדרית – האם ברחם אשתו חי עובר זכר או עוברית נקבה. את המשאלה שזה יהיה זכר (כמובן...) אי אפשר להפנות בתפילה לאלוהים, שכן מינו של העובר כבר נקבע. בדוגמה השניה שומע אדם, הנכנס לעירו, קול צווחה, המעיד על אסון גדול, שנפל על אחת ממשפחות התושבים. התפילה 'יְהִי רָצוֹן, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי' היא תפילת שוא, שכן האסון כבר התרחש, ורק זהות הנספים עדיין אינה ידועה לאותו אדם.
הלל הזקן היה רגיש לעניין זה, ומסופר עליו, שהיה לו נוסח אחר לאותה מחשבה: 'מֻבְטָח אֲנִי, שֶׁאֵין זֶה בְּתוֹךְ בֵּיתִי'. מה ההבדל בין נוסח זה לאותה תפילת שוא? הלל אינו מבקש, שהנספים לא יהיו בני ביתו, שכן הוא יודע כי לא נותר עוד דבר לבקש. האסון כבר התרחש. הוא מבטא בטחון באלוהים, שאלה אינם בני ביתו.
שתי הערות לדבריו אלה של הלל:
א. בהחלט אפשרי שהלל טועה. עדיין דבריו אינם בגדר תפילת שוא.
ב. אם הלל כל כך בטוח, שאלוהים 'לא עשה לו את זה', הוא, כנראה, סבור, שלמישהו אחר זה 'מגיע'.