"וּמָרְדְּכַי יָדַע" (אסתר ד' 1) - יָדַע מִיָּמִים קַדְמוֹנִים, שֶׁיֵּצֵא עַל יִשְׂרָאֵל צַעַר גָּדוֹל, לְפִי שֶׁהָיָה לַיִל אֶחָד בְּמִדְרָשׁוֹ בּוֹכֶה וּמִצְטַעֵר עַל גָּלוּת יִשְׂרָאֵל, וּמִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן להקב"ה, שֶׁיִּגְאָלֵם בִּמְהֵרָה, וְיוֹלִיכֶנּוּ לְבֵית הַבְּחִירָה. וַיִּישָׁן וַיַּרְא בַּחֲלוֹם, שֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר, וְשֶׁלֹּא הָיָה מַכִּיר אוֹתוֹ מִדְבָּר, וַיִּקָּבְצוּ גּוֹיִים רַבִּים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וְהֵם מִתְעָרְבִים אֵלֶּה עִם אֵלֶּה, וְהָיְתָה שָׁם אֻמָּה קְטַנָּה וּבְזוּיָה, עוֹמֶדֶת לְבַדָּהּ לְצַד אֶחָד בְּרָחוֹק מִן הַגּוֹיִים הָהֵם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה נָחָשׁ גָּדוֹל, שֶׁהָיָה מִתְעַלֶּה מִבֵּין הָאֻמּוֹת הָהֵם, וְהָיָה הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה בַּאֲוִיר, וְכֹל מָה שֶׁעוֹלֶה, מִתְגַּדֵּל מְאֹד בְּגוּפוֹ וּבְעָבְיוֹ, וְהָיָה נוֹטֶה לְצַד הָאֻמָּה הַקְּטַנָּה, וְהָיָה קָרֵב אֵלֶיהָ, וְהָיָה חוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהּ רָעָה.
וְהִנֵּה כִּסָּה אֶת הָאֻמָּה הַזֹּאת הַקְּטַנָּה חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל, וּכְשֶׁהִגִּיעַ נָחָשׁ זֶה עַל אֻמָּה זֹאת, וְהִנֵּה סְעָרָה בָּאָה מֵאַרְבַּע פִּנּוֹת הָעוֹלָם, וַתִּגַּע בַּנָּחָשׁ, וְתַעֲטֶה אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יַעֲטֶה הָאָדָם הַבֶּגֶד, וְהָיְתָה חוֹתֶכֶת אֶת הַנָּחָשׁ חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת, וְהָיוּ אוֹתָן הַחֲתִיכוֹת מִתְעַטְּפוֹת וְאוֹבְדוֹת כְּמוֹ קַשׁ, וְהַדֵּק, וְהַמּוֹץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ, וְכָל אֲתָר לָא הִשְׁתֲּכַח לְהוֹן. מִיָּד נִגְלֶה הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל מֵעַל אוֹתָהּ הָאֻמָּה, וְהָיָה זוֹרֵחַ עָלֶיהָ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר כְּבַתְּחִלָּה.
וַיִּקַץ מָרְדְּכַי מִשְׁנָתוֹ, וְכָתַב הַחֲלוֹם הַהוּא עַל פִּנְקָסוֹ, וְשָׁמַר הַדָּבָר, וְחָתַם סוֹד זֶה. וְהוֹסִיף תְּפִלּוֹת לַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, כִּי יָדַע בְּוַדַּאי, שֶׁצָּרָה גְּדוֹלָה עוֹבֶרֶת עַל יִשְׂרָאֵל, וּמִמֶּנָּה יִוָּשַׁע. וְלָכֵן לֹא נוֹאָשׁ מִלְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים לַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ, וְצִוָּה לְאֶסְתֵּר ג"כ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים.
מדרש מגילת אסתר
מה ידע מרדכי? נביא כאן את הפסוקים של סוף פרק ג':
וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, צֹרֵר הַיְּהוּדִים. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ, וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ. וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה, וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ. בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב, וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ. וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ – לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים, בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר, הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, וּשְׁלָלָם לָבוֹז. פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה. הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה. וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה...
רגע לפני שמתחיל להתבשל הפתרון למזימת המן ואחשוורוש המתח מגיע לשיא. גורל היהודים נתון בכף. אבל מרדכי ידע... מה הוא ידע? על פי המקרא – 'מָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה'. על פי חז"ל ידע מרדכי שהסוף יהיה טוב. על מקור ידיעתו זו מספר המדרש.
הרקע הכרונולוגי של הסיפור הוא התקופה הפרסית. נביאים בישראל כבר פסו מן העולם, כמאמר חז"ל –'מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים, וניתנה לשוטים ולתינוקות' (בבא בתרא)
גרסה אחרת, מבבלי סוטה: 'משמתו חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול'.
מרדכי לא זכה לשמוע בת-קול, אך חלום מאד מיוחד פקד אותו, עת היה מתענה בצער על גלות ישראל. הוא פירש חלום זה כנבואה לעתיד. החלום בישר לו גם את הצרה העומדת לפקוד את גולי ישראל בממלכה הפרסית וגם את הישועה שתגיע, ותציל את בני ישראל מהאסון, שהמן זמם להמיט עליהם.
החלום לובש צורה של משל חזותי. גלות ישראל משולה לארץ מדבר. עמים רבים מצויים שם, בתמונת החלום, והם מעורבבים זה בזה, כפי שהיה נהוג באימפריה הפרסית. עם ישראל מצוי שם גם הוא, אך הוא מנודה ומבוזה על ידי העמים האחרים. המן ועושי דברו משולים לנחש שבחלום, והנחש זומם לתקוף את ישראל. ההצלה באה בדמות חושך, ענן, ערפל וסערה גדולה, המפרקת את הנחש לחתיכות. אור גדול חוזר לזרוח על העם, שניצל מהשמדה.
מרדכי ידע את משמעות החלום, והקפיד לכתוב את פרטיו ולשמור אותם בפנקסו. כדי להגביר את ההסתברות שחלק זה בחלום יתגשם, מרבה מרדכי בתפילות בקשה לרחמים, ואף מצווה לאסתר לעשות כמוהו.
מקורו של מדרש מגילת אסתר בכמה חיבורים חז"ליים שונים – שני התלמודים, בראשית רבה, ויקרא רבה, והוא נכתב, ככל הנראה, בארץ ישראל.
חלום אחר של מרדכי מופיע בתוספות למגילת אסתר, אלה המצויות במגילה על פי תרגום השבעים ליוונית:
וַיַּרְא, וְהִנֵּה רַעַשׁ גָּדוֹל וְחָזָק, וּבֶהָלָה עַל הָאָרֶץ, וּפַחַד וְרַעַד לְכֹל יוֹשְׁבֶיהָ, וְהִנֵּה שְׁנֵי תַּנִּינִים גְּדוֹלִים, וַיָּרִיעוּ זֶה לִקְרַאת זֶה, וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה, וַיָּנוּסוּ לְקוֹלָם כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. וְהָיָה בֵּינֵיהֶם גּוֹי אֶחָד קָטָן וַיָּקוּמוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל הַגּוֹי הַקָּטָן לְאַבֵּד זִכְרוֹ מֵעַל הָאָרֶץ, וִיהִי הַיּוֹם הַהוּא חֹשֶׁךְ לְכָל הָעוֹלָם, וַיֵּצֶר לַגּוֹי הַקָּטָן מְאֹד וְיִזְעֲקוּ אֶל ה'. וְהַתַּנִּינִים נִלְחָמִים בְּאַכְזָרִיּוּת חֵמָה, וְאֵין מַפְרִיד בֵּינֵיהֶם, וַיִּרָא מָרְדְּכַי, וְהִנֵּה מַעְיָן מַיִם אֶחָד קָטָן עָבַר בֵּין שְׁנֵי הַתַּנִּינִים הָאֵלֶּה, וַיַּפְרִיד בֵּינֵיהֶם מִן הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר הָיוּ נִלְחָמִים, וְהַמַּעְיָן גָּבַר, וַיְּהִי לְנַחַל שׁוֹטֵף כְּשֶׁטֶף יָם הַגָּדוֹל, וְהוֹלֵךְ וְשׁוֹטֵף בְּכֹל הָאָרֶץ. וַיַּרְא וְהִנֵּה זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לְכֹל הָאָרֶץ, וַיֵּאוֹר הָעוֹלָם, וַיִּתְרוֹמֵם הַגּוֹי הַקָּטָן, וְהַגְּבוֹהִים הֻשְׁפְּלוּ, וַיּהִי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּכֹל הָאָרֶץ. וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה, וַיִּנְצֹר מָרְדְּכַי אֶת הַחֲלוֹם, אֲשֶׁר חָלַם.
ומי הם שני התנינים (בגרסה אחרת הם שני אריות) הנאבקים ביניהם? על פי מקור זה הם מרדכי והמן. מעין המים החיים היא אסתר.