בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְמָדַי, הִיא שְׁנַת שִׁבְעִים לְחֻרְבַּן הַבַּיִת, עָלָה עֶזְרָא הַסּוֹפֵר לִירוּשָׁלַיִם, וְגָלוּת אַחֶרֶת עִמּוֹ, וּבָנָה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְהֵכִין אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְחָזַר זְרֻבָּבֶל לְבָבֶל, וּמֵת שָׁם. וְעָמַד אַחֲרָיו מְשֻׁלָּם בְּנוֹ. וּבְיָמָיו מָלְכָה מַלְכוּת יָוָן בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לְמָדַי וּפָרָס. וּמֵתוּ חַגַּי, זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן פָּסְקָה נְבוּאָה מִיִּשְׂרָאֵל, הִיא שְׁנַת שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים תמ"ב לִבְרִיאַת עוֹלָם. מִכָּאן וָאֵילָךְ הַט אָזְנְךָ, וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים.
סדר עולם זוטא
'סדר עולם זוטא', העוסק בכרונולוגיה של עמנו, חובר, ככל הנראה בתקופת הגאונים. בקטע הקצר המופיע כאן מתאר הספר את תקופת שיבת ציון, המתחילה תחת הכיבוש הפרסי, ואשר נמשכת לתוך הכיבוש ההלניסטי.
שנת שלושת אלפים תמ"ב, או ג' תמ"ב, היא שנת 319 לפנה"ס, פחות מעשרים שנה אחרי שאלכסנדר מוקדון הביס את דריווש מלך פרס. מה קרה בשנה זו, על פי סדר עולם זוטא? לא ברור. הספר מציין כמה אירועים: מנהיגות משולם בן זרובבל, מות שלושת הנביאים האחרונים, חגי, זכריה ומלאכי והפסקת הנבואה בישראל. עניין הקשר בין מות שלושת הנביאים האחרונים והפסקת הנבואה מוזכר במקורות נוספים. סדר עולם זוטא מצמיד אירועים אלה לשנה מסוימת בלוח. וכמובן, האמירה המעניינת שבסוף הקטע: 'מִכָּאן וָאֵילָךְ הַט אָזְנְךָ, וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים'.
אם נפלה רוחנו בשל הידיעה שאין סיכוי להופעת נביאים חדשים, שבפיהם דבר ה', אשר קיבלו ישירות מהאל, הרי שהסיפא של הקטע מסביר לנו שיש תחליף לדברי הנביאים – אלה דברי חכמים.
במה שונים דברי חכמים מדברי נביאים? אם עבר הנביא את מבחן נביא השקר, כלומר – אם הוכר על ידי הציבור כנביא אמת, הרי שדברו הוא דבר ה', ואין לערער על כך. חכמים, לעומת זאת, יכולים לפרש את דברי התורה פירוש מוטעה, ועצם העובדה שבתורה שבעל פה מופיעים דברי חכמים המתנגדים זה לזה, מוכיחה את הדבר. אחד מהם טעה או פירש את התורה פירוש שגוי. מכאן שדברי חכמים הם בעלי סמכות שונה מדברי תורה, רעיון שהתמיד כל תקופת המשנה והתלמוד, וביטויו היה ההבחנה בין הלכות שהן מדאורייתא להלכות שהן מדרבנן.
ועם זאת, כך נאמר לנו, עבר מקור הסמכות לפירוש דבר ה' מהנביאים, שאינם עוד, לחכמים. זה לא היה מובן מאליו. דבר לא נאמר כאן על מעמד אחר, שנדחק ממרכזיותו בחברה הישראלית, הוא מעמד הכוהנים. בתקופת כתיבת 'סדר עולם זוטא' היה מעמד הכוהנים בגדר זיכרון היסטורי רחוק, ואם היתה להם השפעה על הדברים כל עוד בית המקדש השני היה קיים, הרי שזו דעכה ונעלמה אחרי חורבן הבית.