כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים עָלָיו?
אַשְׁרֵי פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אַשְׁרֵי אָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אַשְׁרֵי רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תּוֹרָה, רְאוּ פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה כַּמָּה נָאִים וְיָפִים מַעֲשָׂיו, כַּמָּה מְתֻקָּנִין דְּרָכָיו, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיהו מ"ט).
וּבִזְמַן שֶׁאָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְאֵין מִקָּחוֹ וּמַשָּׂאוֹ נָאָה וְאֵין מִקָּחוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה, מָה הַבְּרִיּוֹת אֹמְרִים עָלָיו?
אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה, אַשְּׁרֵיהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תּוֹרָה. רְאוּ פְּלוֹנִי זֶה שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, כַּמָּה מַעֲשָׂיו מְכֹעָרִים, כַּמָּה דְּרָכָיו מְכֹעָרִים וּמְקֻלְקָלִים, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ" (יחזקאל ל"ו).
(ילקוט שמעוני)
מה זה 'נושא ונותן באמונה'? משא ומתן מוזכרים בדברי חז"ל פעמים רבות, ולא תמיד הכוונה היא אותה הכוונה. הנה דברים מ'ערוך השולחן', ספר העוסק בהלכות השולחן הערוך משלהי המאה ה-19:
'משא ומתן באמונה'' – אין הכוונה שלא יגנוב ולא יגזול או לעשות מידות ומשקלות שקרים; שדברים אלו אין נכנסין בכלל זה, שהעושה כן הוא רשע גמור.
ואסור לגנוב או לגזול או להונות, בין ליהודי בין לאינו יהודי. ומן התורה - עוברים בלאו על גניבת וגזילת אינו יהודי כמו על של יהודי, כמו שכתב הרמב''ם בפרק ראשון מגניבה, ובטור ושולחן ערוך .
אלא הכוונה שיהא ''הן'' שלו צדק, ו''לאו'' שלו צדק. וכשאומר שסחורה זו עולה לו כך וכך, ושהיא טובה – לא ישקר אף בכל שהוא. ושיהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות ודיבורו בנחת, ולא יצעק ולא יחרף ולא יכעס. וסוף הדבר שגם מסחרו הולך בשם טוב ופרנסתו מזומנת לו, והכל מאמינים לו.
אם לכך מתכוון גם המדרש שלנו, הרי שמדובר באתיקה של מסחר, התובעת מהאדם להיות ישר, אך גם נעים הליכות במקצועו, המחייב אותו לשאת ולתת עם אנשים על מחירי מוצרים שהוא מוכר ועל איכותם או על פגמים שנמצאו בהם.
ומה הקשר בין כל אלה ללימוד תורה? המדרש אומר כי דרכו של אדם במשא ומתן יכולה להעיד על התורה שלמד, והכוונה לא רק לתוכן הספרים שלמד, אלא גם לאווירה המוסרית ולהקשר הערכי שבו נלמדו הדברים או לאופיים המוסרי של מוריו. אם אין האדם נושא ונותן בהגינות, ביושר ומתוך מאור פנים – לבטח היה פגם בתלמודו. זו דעת המדרש.
המדרש אינו מתייחס לאנשים, המקדישים את כל חייהם ללימוד תורה, ואינם 'נושאים ונותנים' כלל. זה לא עניינו. אבל ניתן לקרוא בין השיטין, שרוב בני האדם בחברה חייבים להתפרנס, ועל כן הם עסוקים גם במלאכה כלשהי, שתביא כסף הביתה. מאחר והמדרש נוצר בחברה, בה לימוד התורה הוא משהו שהכל עוסקים בו, סבור מחבר המדרש כי איכות לימוד התורה שלך חייבת לבוא לידי ביטוי גם בדרך בה אתה נושא ונותן. נשים לב – אין ללמוד מהמדרש כי כל תכלית לימוד התורה היא תרבות המשא ומתן.
רבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא, הולך צעד נוסף, ואומר מפורשות כי לימוד תורה ללא שילוב עם מלאכה (מה שקרוי במשנה 'דרך ארץ') הוא דבר פסול.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיְּעָתַן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם. (משנה אבות ב')