גְּרוּשָׁה אַחַת בָּאָה לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, שֶׁלֹּא רָצְתָה לְהֵינִיק אֶת בְּנָהּ. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל לְרַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף: לֵךְ, בְּדֹק אִם הַתִּינוֹק מַכִּיר אֶת אִמּוֹ. הָלַךְ וְהוֹשִׁיב אֶת אוֹתָהּ אִשָּׁה בְּשׁוּרָה שֶׁל נָשִׁים, וְלָקַח אֶת בְּנָהּ בְּיָדָיו וְהֶחֱזִיר אוֹתוֹ עֲלֵיהֶן, לִרְאוֹת כֵּיצַד יָגִיב הַתִּינוֹק. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַתִּינוֹק אֵלֶיהָ, אֶל אִמּוֹ, הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ. כָּבְשָׁה אֶת עֵינֶיהָ מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא רָצְתָה לְהַבִּיט בּוֹ. אָמַר לָהּ: הָרִימִי אֶת עֵינַיִךְ, קְחִי, שְׂאִי אֶת בְּנֵךְ, שֶׁהֲרֵי נִכָּר שֶׁהוּא מַכִּיר אוֹתָךְ. וְשׁוֹאֲלִים: תִּינוֹק עִוֵּר מִנַּיִן הוּא יוֹדֵעַ וּמַכִּיר בְּאִמּוֹ? אָמַר רַב אַשִּׁי: בָּרֵיחַ וּבַטַּעַם שֶׁל הֶחָלָב.
בבלי כתובות עפ"י שטיינזלץ
כאשר הסיפור קצר, ובכל זאת מרגש, ברור כי חסרים בו פרטים, למרות שהמסר עובר.
גרושה עם תינוק – זה סיפור מטריד. רק ילדה, ורגע לאחר מכן מגרש אותה בעלה! אין ספק, כי זה רגע אכזרי ביותר עבור האישה. מה קרה שם? אין לדעת.
האשה הגרושה אינה רוצה להיניק את בנה התינוק. האם היא מבקשת לנתק את הקשר עם הבן? נראה שכן. כעת היא המתאכזרת אל הרך הנולד. כמה עצוב!
חייו של התינוק בסכנה, אלא אם כן ימצאו לו מינקת, ואחר – הורים מאמצים. האם האם מצפה שהאב, זה שגרש אותה, יקח אליו את הבן, וידאג לצרכיו?
האישה 'באה לפני שמואל'. האם הביאו אותה לפני הרב החשוב, או שמא הדבר נעשה ביוזמתה? קשה לדעת.
שמואל מחליט, שיש לבדוק אם התינוק מכיר את אמו. מדרש זה מופיע במסכת כתובות אחרי הדיון בשאלה מאיזה גיל אפשר להניח כי תינוקות מכירים את אמותיהם. לפי המשך הסיפור, אפשר להניח, כי לדעת שמואל – אם התינוק מכיר את אמו, הרי שאת הקשר הזה אין לנתק, וכי חובת האם לגדל את בנה.
רב דימי מעמיד 'מסדר זיהוי'. מי שאמור לזהות את הנאשמת הוא התינוק. האם מוכנסת לשורה של נשים; רב דימי נוטל את התינוק בידיו, ומעביר אותו על פני הנשים. ואכן, התינוק מזהה את אמו. אמנם לדבר אין הוא יודע עדיין, אבל מהמבט הממושך שהוא נועץ באם ברור כי הוא מזהה אותה. היא אינה יכולה לעמוד במבוכה, וכובשת את עיניה, כלומר מסבה את מבטה ממנו.
לרב דימי זה מספיק, והוא אומר לה: 'הָרִימִי אֶת עֵינַיִךְ, קְחִי, שְׂאִי אֶת בְּנֵךְ, שֶׁהֲרֵי נִכָּר שֶׁהוּא מַכִּיר אוֹתָךְ!'.
המדרש מסתיים בשאלה נוספת, שמעלים החכמים: כיצד יזהה תינוק את אמו, אם עיוור הוא? האם עדיין ניתן לקיים את מסדר הזיהוי הזה? תשובתם מעניינת: ריחו וטעמו של החלב מוכרים אפילו לתינוק, ועל פי אלה הוא יֵדַע להבחין באמו מתוך שורה של נשים. לו היה תינוקה של אותה אישה עיוור, היה מריח את אמו ללא קושי! אמירה זו, שאולי לא נבדקה מדעית, מבטאת את הקשר העמוק, הבלתי אמצעי, שמקיימים אם ותינוקה הרבה לפני שהוא לומד לדבר.