כֹּה אָמַר ה': "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ" (ירמיהו ט). "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ" - זֶה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, נִשְׁתַּבַּח וְנִתְגָּאָה וְעָבַר עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה "לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים" (דברים יז). אָמַר: אֲנִי אַרְבֶּה נָשִׁים, וְלֹא אָסוּר מִן הַדֶּרֶךְ! מֶה עָשָׂה יוֹ"ד שֶׁל 'יַרְבֶּה'? עָמַד לִפְנֵי הקב"ה, וְאָמַר לְפָנָיו: רבש"ע, כְּלוּם כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ אוֹת אַחַת לְבַטָּלָה? אָמַר לוֹ לָאו. אָמַר לְפָנָיו: הֲרֵי שְׁלֹמֹה בִּטְּלַנִי, וְנָשָׂא לוֹ אֶלֶף נָשִׁים, וְעָבַר עַל תּוֹרָתְךָ! אָמַר הקב"ה לְיוֹ"ד: עָלַי לָרִיב אֶת רִיבְךָ, וְלָדוּן דִּינְךָ. מִיַּד אָמַר הקב"ה לאַשְׁמְדָי מַלְכָּא דְּשִׁידִי (מלך השדים): לֵךְ אֵצֶל שְׁלֹמֹה, וְטֹל חוֹתָמוֹ מִיָּדוֹ. וְנִדְמֶה בִּדְמוּתוֹ, וְיָשַׁב עַל כִּסְאוֹ, וְהָיָה סְבוּרִים יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא הָיָה שְׁלֹמֹה. וְהָיָה שְׁלֹמֹה מְשׁוֹטֵט בָּעֲיָרוֹת וּבַכְּפָרִים, וְאוֹמֵר: "אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ" (קהלת א), עַד שֶׁעָבְרוּ עָלָיו ג' שָׁנִים, וּבְנֵי אָדָם מְשִׁיבִים זֶה לְזֶה: כַּמָּה שׁוֹטֶה הוּא זֶה! הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, וְהוּא אוֹמֵר: אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ. אָמַר הקב"ה: כְּבָר עָשִׂיתִי דִּין יוֹ''ד. מֶה עָשָׂה אַשְּׁמְדָי אוֹתָן ג' שָׁנִים? עָבַר עַל נָשָׁיו שֶׁל שְׁלֹמֹה, עַד שֶׁבָּא אֵצֶל אַחַת מֵהֶן וְהִיא פֵּרְסָה נִדָּה. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ, אָמְרָה לוֹ: לָמָּה שִׁנִּיתָ מִנְהָגְךָ אֲשֶׁר הָיִיתָ נוֹהֵג בּוֹ? מִיָּד שָׁתַק. אָמְרָה לוֹ: אֵין אַתָּה שְׁלֹמֹה! וְעוֹד הָלַךְ לְבַת שֶׁבַע, אֵם שְׁלֹמֹה, וְאָמַר לָה: כָּךְ וְכָךְ אֲנִי רוֹצֶה מִמֵּךְ! מִיַּד הָלְכָה אֵצֶל בְּנָיָהוּ. אָמְרָה לוֹ: כָּךְ וְכָךְ תָּבַע מִמֶּנִּי שְׁלֹמֹה בְּנִי. מִיָּד נִזְדַּעְזַע בְּנָיָהוּ, וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו, וְאָמַר: אִם כֵּן ח"ו אֵין שְׁלֹמֹה בְּנֵךְ זֶה, אֶלָּא אַשְּׁמְדַי הוּא, וְאוֹתוֹ הַנַּעַר שֶׁהוּא מְשׁוֹטֵט וְאוֹמֵר: אֲנִי קֹהֶלֶת, הוּא שְׁלֹמֹה בְּעַצְמוֹ. מִיַּד שָׁלַח וְקָרָא לְאוֹתוֹ הַנַּעַר. אָמַר לוֹ: בְּנִי, מִי אַתָּה? אָמַר לוֹ: שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד אֲנִי, א"ל: בְּנִי, כֵּיצַד הָיוּ הָעִנְיָנִים? א"ל: יוֹם אֶחָד הָיִיתִי יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמִי, וּבָא רוּחַ סְעָרָה וְהִשְׁלִיכַנִי, וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וְעַד עַכְשָׁו נִטְּלָה דַּעְתִּי מִמֶּנִּי, וּלְפִיכָךְ הָיִיתִי מְשׁוֹטֵט. א"ל: כְּלוּם סִימַן יֵשׁ לְךָ? אָמַר: הֵן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמָּלַכְתִּי, נָטַל אֲבִי יָדִי אֶחָת, וְהִנִּיחָה בְּיָדְךָ, וְיָדִי אַחֶרֶת בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא, וְעָמְדָה אִמִּי, וְנָשְׁקָה עַל רֹאשׁ אֲבִי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע בְּנָיָהוּ דְּבָרָיו, קָרָא לַסַּנְהֶדְרִין, וְאָמַר: כָּךְ וְכָךְ הַמַּעֲשֶׂה. אָמַר לָהֶם: כִּתְבוּ שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ, וּקְבָעוּהוּ עַל לְבַבְכֶם! הָלְכוּ וְקָבְעוּ וּבָאוּ אֵצֶל בְּנָיָהוּ. אָמְרוּ לוֹ: מִתְיָרְאִין אָנוּ מִן הַשֵּׁם הֶחָקוּק עַל לִבּוֹ (שֶׁל הָאַשְׁמְדָי). אָמַר לָהֶם: וְכִי שֵׁם אֶחָד יָכוֹל לְכַמָּה שֵׁמוֹת? מִיָּד הָלַךְ עִמָּהֶם בְּנָיָהוּ, וְנָטַל הַחֶרֶב, וְהִכָּה אֶת אַשְּׁמְדַי מַכָּה גְּדוֹלָה, וְנָטַל הַחוֹתָם מִיָּדוֹ, וּבִקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַל תִּגַּע בּוֹ, כִּי מִמֶּנִּי יָצָא הַדָּבָר, וּמִפְּנֵי שֶׁעָבַר שְׁלֹמֹה עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה! מִיָּד חָזְרוּ אֶת שְׁלֹמֹה בְּכִסֵּא, וְחוֹתָמוֹ בְּיָדוֹ, וְנִדְמֶה בִּדְמוּתוֹ, וְחָזַר לְיָפְיוֹ. אָמַר שְׁלֹמֹה: אַיֵּה מַלְכוּתִי? אַיֵּה גְּבוּרָתִי? לֹא הוֹעִילוּנִי כְּלוּם! אֶלָּא כֹּל הַמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ, הקב"ה מַגְבִּיהוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹקִים לֹא תִבְזֶה" (תהלים נא).
מדרש אל יתהלל, אוצר מדרשים
אחרי הפרקים המרשימים המספרים על בניין המקדש וחנוכתו המפוארת, מופיע פרק יחיד, פרק י"א במלכים א', המספר על מאות הנשים הנכריות שנשא שלמה, על הפולחנים הזרים שהביאו לירושלים נשים אלה, על כעס ה' על שלמה ועל פרשת ירבעם בן נבט, המבשרת את קריעת הממלכה. הדעיכה של פאר ממלכת שלמה היא, אם כן, קצרה מאד לכאורה, או שחסר לנו הרבה חומר, שהתנ"ך אינו מספק לנו.
חז"ל מחברים את הלקונה הזאת עם המסר המדכדך של פסוקי קהלת, המיוחסים על פי המסורת לשלמה הזקן, והם יוצרים את האגדות אודות הורדתו של שלמה מכס המלוכה על ידי אשמדאי מלך השדים במצוות ה', המעניש את שלמה הנואף והחוטא בעבודה זרה. מוטיב ביוגרפי זה, של מלך היורד לתקופה מכסא מלכותו, חוזרת בגרסאות שונות באגדות עמים רבים, ונזכיר רק את סיפור הרון אל רשיד, החליף מבגדד, היורד ביוזמתו אל הרחוב לבוש בבגדי עניים כדי להאזין לשיחותיהם של נתיניו אודותיו, ואת 'בן המלך והעני', ספרו של מרק טוויין, שבו מחליפים בן המלך ותאומו החזותי העני את בגדיהם, ויוצאים כל אחד לגלות את עולמו של רעהו.
הגרסה החז"לית מתארת את החילוף שבין שלמה לאשמדאי כחילוף שנכפה על שלמה כעונש על יהירותו ועל חטאיו. חז"ל מקפידים להדגיש שהדבר נעשה במצוות ה', כלומר – לאשמדאי לא היה כוח בלתי מוגבל. הוא היה כבול למצוות האל. על פי הסיפור נדד שלמה המודח בערים ובכפרים, טען בפי כל שהוא שלמה המלך, וכמובן, איש לא האמין לו.
וכאן מופיע עוד מוטיב חז"לי חביב. מי שמזהה את התרמית היא אישה, אחת מנשותיו של שלמה, שאשמדאי מתעקש לבלות אתה את הלילה דווקא כשהיא 'פורסת נידה'. באינטואיציה הנשית שלה היא מבינה שזה לא יכול להיות שלמה, ובלי להתבלבל היא אומרת לו: 'אֵין אַתָּה שְׁלֹמֹה!'. כאחת ממאות נשות ההרמון אין לה היכולת לעשות דבר עם המידע שבידה, וכאן מצטרפת המלכה האם, הלא היא בת-שבע, וכאשר ניגש אשמדאי גם אליה ותובע אותה, היא פונה אל איש הצבא, בניהו בן יהוידע, הידוע כגיבור חיל ונאמן לשלמה, והוא מבין את גודל הטרגדיה המתרחשת בארמון כבר שלוש שנים, במהלכן הספיק המלך המזויף לקנות כמה צוללות, למכור גז ולצ'פר את אויבי הממלכה מתחת לשולחן. בניהו יודע על הנעבעך המסתובב ברחובות ירושלים, וטוען שהוא שלמה, וקורא אותו אליו. הוא מבקש ממנו סימן, שיוכיח שהוא הוא (מכונת אמת עדיין לא היתה בנמצא), ושלמה יודע לספר על אותו אירוע ההמלכה שלו, בו נטל גם בניהו חלק, ועל כן יכול היה לאמת את הפרטים. בניהו נוסע במכונת הזמן ומביא את החבר'ה מהסנהדרין, שיעזרו לו לסיים את הפארסה הזאת, אך הם חוששים, גם אחרי שהוא מורה להם לשים על חזותיהם פתקים עליהם כתוב השם המפורש. גם לאשמדאי יש פתק כזה על חזהו, אך הם רבים והוא אחד. יש אומרים שלחלק מהם היו גם פתקים עם טקסטים אחרים, כמו 'לֵךְ!' ו'צֵא לְנִבְצָרוּת!'. מכל מקום, העסק עובד, ובניהו מבקש לעשות לינץ' באשמדאי. בת-קול משמים מתערבת, ומצווה על בניהו לעזוב את מלך השדים, שכן הוא פעל במצוות ה'. יש הסבורים, כי היתה שם גם איזו עיסקת טיעון...
את הלקח החותם את המדרש נשאיר לאלה המאמינים בו...
מי היה אשמדי, ומתי הופיע בכתבינו? מקור השם הוא פרסי, והאמונה בקיומו נולדה, ככל הנראה, בגלות בבל, תחת ההשפעה הפרסית. התלמוד במסכת גיטין מספר, ששלמה נעזר באשמדי בעת בניית המקדש. אשמדי ידע את מקום הימצאו של השמיר, בעזרתו חצב שלמה את אבני המקדש. ומרגע שפונים לעזרת קרימינלים, העסק הולך ומסתבך, אשמדי ניצל את ההזדמנות, הפיל את שלמה מכסא מלכותו, ותפס את מקומו. מעניין לדעת שקיימות אגדות על אשמדי, הנחלץ לעזרת ישראל לחלצם מגזירות גויים. יש המספרים, שלילית היא אשתו, ועוד כהנה וכהנה אגדות עסיסיות.