מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל, וְהָיוּ לוֹ קַרְקָעוֹת הַרְבֵּה, וְלֹא הָיוּ לוֹ שְׁוָרִים לַחֲרֹשׁ אוֹתָם. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ הָאִישׁ? נָטַל כִּיס שֶׁל מָעוֹת, שֶׁהָיוּ בָּהּ מֵאָה דִּינָרִין, וְהָלַךְ לְעִיר אֶחָת לִקְנוֹת שְׁוָרִים אוֹ פָּרוֹת לַחֲרֹשׁ קַרְקְעוֹתָיו. וּכְשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, פָּגַשׁ בּוֹ אֵלִיָּהוּ זַ"ל, וְאָמַר לוֹ: לְהֵיכָן תֵּלֵךְ? אָמַר: לַכְּפָר לִקְנוֹת שְׁוָרִים אוֹ פָּרוֹת. אָמַר לוֹ: אֱמֹר 'אִם יִגְזֹר הַשֵּׁם'. אָמַר: אִם יִגְזֹר אוֹ לֹא יִגְזֹר, הֲרֵי מְעוֹתַי בְּיָדִי, וְאֶעֱשֶׂה צָרְכִי. אָמַר לוֹ: וְלֹא בְּהַצְלָחָה. הָלַךְ לְאוֹתוֹ דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת צָרְכוֹ, וְנָפַל לוֹ כִּיסוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהָלַךְ לִכְפַר הַשְּׁוָרִים לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָתוֹ, שָׁלַח יָדוֹ לִקַּח הַכִּיס לָתֵת הַמָּעוֹת, וְלֹא מָצָא כְּלוּם. מִיָּד חָזַר לְבֵיתוֹ בְּמַר נֶפֶשׁ, וְנָטַל מָמוֹן אַחֵר שֵׁנִית, וְהָלַךְ לִכְפָר אַחֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְגַּע בּוֹ אֵלִיָּהוּ. וּכְשֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, פָּגַע בּוֹ אֵלִיָּהוּ זַ"ל, וְנִזְדַּמֵּן לוֹ כְּזָקֵן אֶחָד, וְאָמַר לוֹ: לְהֵיכָן תֵּלֵךְ? אָמַר לוֹ: לִקְנוֹת שְׁוָרִים. אָמַר לוֹ: אֱמֹר 'אִם גּוֹזֵר הַשֵּׁם', אָמַר לוֹ: אִם יִגְזֹר אוֹ לֹא יִגְזֹר, הֲרֵי מְעוֹתַי בְּיָדִי, וְאֵינִי מִתְיָרֵא מִכְּלוּם! מִיַּד הָלַךְ הָאִישׁ לְדַרְכּוֹ, וּכְשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, נָתַן לוֹ אֵלִיָּהוּ שֵׁנָה, וְשָׁכַב בַּדֶּרֶךְ, וַיִּישַׁן, וְנָטַל אֵלִיָּהוּ אוֹתוֹ הַכִּיס מִיָּדוֹ. כְּשֶׁהֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ, לֹא מָצָא כְּלוּם, וְחָזַר לְבֵיתוֹ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ, וְנָטַל מָמוֹן שְׁלִישִׁי וְהָלַךְ לוֹ. פָּגַע בּוֹ אֵלִיָּהוּ זַ"ל. אָמַר לוֹ: לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לוֹ: לִקְנוֹת שְׁוָרִים, אִם יִגְזֹר הַשֵּׁם. אָמַר לוֹ: לֵךְ לְשָׁלוֹם וּבְהַצְלָחָה. מִיָּד הֶחֱזִיר לוֹ אֵלִיָּהוּ זַ"ל כֹּל מְעוֹתָיו, וְהִכְנִיסָם לְכִיסוֹ, וְהוּא לֹא יָדַע מֵאֻמָּה מִמְּעוֹתָיו, וּמִיָּד הָלַךְ לִקְנוֹת שְׁוָרִים, וּמָצָא שָׁם שְׁתֵּי פָּרוֹת אֲדֻמּוֹת, שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם שׁוּם מוּם. אָמַר לְבַעֲלֵיהֶן: בְּכַמָּה הַפָּרוֹת הָאֵלּוּ? אָמְרוּ לוֹ: בְּמֵאָה דִּינָרִין. אָמַר: אֵין עִמִּי מֵאָה דִּינָרִין. מִיָּד הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ כִּיסוֹ, וּמָצָא שָׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת דִּינָרִין, וּמִיָּד קָנָה אוֹתָם הַפָּרוֹת, וְעָשָׂה כָּל צְרָכָיו, וְקָנָה שְׁוָרִים לַחֲרוֹשׁ קַרְקְעוֹתָיו, וְאַחַ"כּ מָכַר הַפָּרוֹת לַמֶּלֶךְ בְּאֶלֶף דִּינָרִין שֶׁל זָהָב. וּלְפִיכָךְ, כֹּל אָדָם שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר, צָרִיךְ לוֹמַר 'אִם גּוֹזֵר הַשֵּׁם', שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶׁיִּהְיֶה מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר.
אלפביתא דבן סירא
בימינו אומרים: כסף לא קונה הכל. כשרוצים חז"ל לספר לנו, שיש דברים המתרחשים בעולם בזכות שמיים, בעוד שלא ניתן לקנותם בכסף, הם מספרים לנו על איש עשיר, שהיה סבור שאת הכל ניתן לקנות בכסף.
כמו באגדות רבות, גם במדרשנו מתרחש המפגש של האיש העשיר עם אליהו הנביא שלוש פעמים, כאשר הפעם השלישית היא הפעם, שבה מתרחש משהו חדש. האיש העשיר, שלא היה מוכן להוסיף בסוף דבריו 'אם יגזור השם', חש כבר לאחר הפעם הראשונה, שאליהו עשה לו נאחס, אבל תחושתו זו אינה ברורה, והוא מנסה להימנע מפגישה נוספת עמו. אך אליהו, כמו אליהו, יכול לצוץ בכל מקום, וכך, גם בדרך אל הכפר האחר, נקרה אליהו על דרכו של האיש העשיר, שמתמיד בניסיונותיו לקנות בכספו הרב שוורים או פרות עבור חריש שדותיו. וכמו זיקית המחליפה צבעים, גם אליהו יודע להופיע בדמויות שונות. זאת הפעם – בדמות איש זקן, המנסה ללמד את העשיר איך אומרים 'אם ירצה השם' ולא להיכנע לאגו היהיר שלו. ביודענו, שקרוב לוודאי תהיה גם פעם שלישית, אין אנו מופתעים מההתעלמות של העשיר מהרמז הברור הנשלח אליו. שוב אובד לו כספו, אחרי שאליהו הפיל עליו תרדמה בדרך, ושדד אותו בפעם השנייה. אך לא איש כעשיר יתייאש, והוא שב לביתו, נוטל עוד כסף מאוצרותיו, ושב אל הדרך. הפעם הוא כבר למוד לקח, וכשאליהו, הפלא ופלא, מופיע שוב על דרכו, הוא כבר מזמר את 'אם יגזור השם' בלי שגיאות. אליהו הקוסם מגניב לכיסיו את הכסף שנלקח ממנו, והאיש מגיע אל השוק מצויד בארנק תפוח, שיספיק לו לרכישת פרות אדומות – מצרך יקר המציאות באותה תקופה – וכבונוס, גם שוורים. ואם תשאלו את האיש: והיכן הפרות האדומות שמצאת בשוק? יאמר לכם בקריצה: מכרתי אותן למלך, ועשיתי את המכה של חיי!
למדנו כולנו את הלקח שלנו: בכל פעם שאנו מספרים למישהו על תכניותינו לעתיד, נוסיף 'אם ירצה השם'. אם לא יועיל, בטח לא יזיק!