לא רבים מבין אויבי ישראל בתקופת השופטים כונו בשמם בתנ"ך, וחלק מהם, כמו עגלון מלך מואב או כושן רשעתיים, לא היו מצביאים לוחמים, כי אם מלכים. על כן אין פלא, שכמה וכמה מדרשים של חז"ל עסקו בסיסרא, ותיארו את תכונותיו הרעות ואת עוצמתו המטילה אימה. בחלק מהמדרשים באה לידי ביטוי ברור הנטיה של חז"ל לפנטזיה.
"וַיִּזָּעֵק סִיסְרָא". סִיסְרָא בָּא עֲלֵיהֶם בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף רָאשֵׁי גְּיָסוֹת, וְכָל אֶחָד הָיָה עִמּוֹ מֵאָה אֶלֶף, וּבֶן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיָה, וְכֶבֶשׂ כָּל הָעוֹלָם בְּכֹחוֹ, וְלֹא הָיָה כְּרָךְ שֶׁלֹּא הָיָה מַפִּיל חוֹמָה בְּקוֹלוֹ, וַאֲפִילּוּ חַיָּה שֶׁבַּשָּׂדֶה, כֵּיוָן שֶׁהָיָה נוֹתֵן עָלֶיהָ קוֹלוֹ, לֹא הָיְתָה זָזָה מִמְּקוֹמָהּ. אָמְרוּ, כְּשֶׁהָיָה יוֹרֵד לִרְחֹץ בְּנַחַל קִישׁוֹן, הָיָה עוֹלֶה בִּזְקָנוֹ כַּמָּה מַאֲכָל בְּנֵי אָדָם דָּגִים. וּתְשַׁע מֵאוֹת סוּסִים בְּמֶרְכַּבְתּוֹ, וּבַחֲזָרָה לֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶם חוֹזֵר בְּשָׁלוֹם.
יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי
תיאור ציורי זה ממש מבקש שיעשו על סיסרא סרט אנימציה. עם ארבעים אלף גייסות, שכל אחד מהם של מאה אלף חיילים, היה סיסרא מסוגל להכניע אפילו את הרייך השלישי...
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁבַע בְּעִילוֹת בָּעַל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע, נָפַל, שָׁכַב, בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע, נָפַל, בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד".
בַּבְלִי יְבָמוֹת
וכדי להגדיל ולפאר את גבורתה של יעל, שהרגה את סיסרא, חז"ל מייחסים לו, לסיסרא, כוח גברא שלא מן העולם הזה. ונזכור, כי אותן שבע בעילות התרחשו בלילה שאחר הקרב, המפלה והמנוסה של סיסרא. אם היה בכושר טוב – היה מגיע, בוודאי, למספר עוד יותר מרשים. אגב, מדרש אחר, שלא מצוטט כאן, מספר כי בבעילה השלישית נתעברה יעל. מכאן, שאפשרי בהחלט שצאצאיו של סיסרא מסתובבים בינינו, ועל כך יסופר בסוף הדף.
"וּכְשׁוֹכֵב בְּרֹאשׁ חֶבֶל" (מִשְׁלֵי כ"ג), זֶה הָיָה סִיסְרָא. מה כְּתִיב, (שׁוֹפְטִים ד'): "וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה". מֶה הָיָה סוֹפוֹ? לְפִי שֶׁהָיָה מֵחָרְפָם וּמְגַדְּפָם בִּנְחִיצָה, לְכָךְ מֵת מִיתָה גְּדוּפָה, שֶׁמְּסָרוֹ בְּיַד אִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא", לְכָךְ נֶאֱמַר "וּכְשׁוֹכֵב", זֶה הָיָה סִיסְרָא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: "בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע, נָפַל, שָׁכַב". "בְּרֹאשׁ חֶבֶל", שֶׁחֲבַלְתּוֹ יַעַל בְּרֹאשׁוֹ עִם הַיָּתֵד שֶׁבְּאֹהֶל, זֶה מֶה שֶׁכָּתוּב: "יָדָהּ לְיָתֵד תִּשְׁלַחְנָה, וִימִינָהּ" וְגוֹ', מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.
בְּרֵאשִׁית רַבָּה
וכדי לחזק את התזה שלהם, שמעשיו הנוראים של סיסרא הם שהביאו עליו את סופו הבזוי (מיד אישה, פוי!) מביאים חז"ל פסוק ממשלי, שהם מספרים, כי הוא רומז לפרשת סיסרא ויעל. השוכב בפסוק הוא סיסרא אלוף השכיבות, ואילו החבל היא החבלה שהנחיתה יעל על ראשו.
"וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ" - אָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁרָאוּ אִצְטַגְנִינָיו, שֶׁלֹּא יֵצֵא לְמִלְחָמָה, וּבְכָל זֹאת יָצָא.
"נָס בְּרַגְלָיו" - לְמָקוֹם אַחֵר מֵאֲשֶׁר נָס מַחֲנֵהוּ, כִּי שָׁם יָדָע שֶׁבָּרָק יַשִּׂיגֵם, וְנָס אֶל אֹהֶל יָעֵל הַקָּרוֹב.
רַדַ"ק
גם רד"ק מצליח למצוא רמזים נוספים להעשרת הסיפור. סיסרא הקשיב לאצטגניניו, שהזהירו אותו מפני המפלה הצפויה לו, ורק פעולתה המופלאה של דבורה 'משכה' אותו מאותם אצטגנינים אל ההחלטה הכושלת לצאת בכל זאת למלחמה.
ולבסוף נשוב אל צאצאיו של סיסרא. כמו רחב מיריחו, שחז"ל סיפרו על צאצאים מפורסמים שלה, ירמיהו, יחזקאל וחולדה הנביאה, כך גם סיסרא זוכה להנצחה, ובדרך מוזרה כלשהי – בתוך עמנו. אם היה זה צאצא של הילד שילדה יעל לסיסרא באותו ליל אגדי, או שמא פיזר אותו מצביא עתיר אונים את זרעו בכל הארץ, והיו מצאצאיו שהתגיירו, אין זה משנה, כל עוד הסיפור מוצלח. ועל כן, לא נתפלא, שבתלמוד הבבלי אומרים כי:
מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סִיסְרָא לָמְדוּ תִּינוֹקוֹת בִּירוּשָׁלַיִם.
בַּבְלִי גִּטִּין