מַעֲשֶׂה בְּמוֹנְבָּז הַמֶּלֶךְ שֶׁבִּזְבֵּז אוֹצְרוֹתָיו וְאוֹצְרוֹת אֲבוֹתָיו בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת, וְחָבְרוּ עָלָיו אֶחָיו וּבֵית אָבִיו
וְאָמְרוּ לוֹ: אֲבוֹתֶיךָ גָּנְזוּ וְהוֹסִיפוּ עַל שֶׁל אֲבוֹתָם, וְאַתָּה מְבַזְבְּזָם. אָמַר לָהֶם: אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לְמַטָּה, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים פ"ה, י"ב): "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף"; אֲבוֹתַי גָּנְזוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם פ"ט, ט"ו): "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ"; אֲבוֹתַי גָּנְזוּ דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (יִשְׁעִי' ג', י'): "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ"; אֲבוֹתַי גָּנְזוּ אוֹצְרוֹת מָמוֹן, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי אוֹצְרוֹת נְפָשׁוֹת,שֶׁנֶּאֱמַר (משלי, י"א, ל'): "פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים, וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם"; אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לַאֲחֵרִים, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְעַצְמִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים כ"ד, י"ג): "וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה"; אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לְעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יִשְׁעִי' נ"ח, ח'): "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ" (י"א, ע"ב).
תוספתא פאה
לעומת מדרשים, המחזקים דבריהם ב'משל למלך', כאשר המלך הוא, בנמשל, הקב"ה, המדרש שלפנינו מספר על מלך אמיתי. מה שמספרת ההיסטוריה על מונבז המלך מתחבר יפה עם דברי המדרש הזה.
מונבז היה בנה של המלכה הלני. מוצאם היה מחדייב. חַדְיָב היתה ממלכה עתיקה באשור, בצפון הסהר הפורה, שהתקיימה בין השנים 15 ל-116. בירת המדינה הייתה העיר ארבלה. חלק ממלכי חדייב התגיירו במאה הראשונה לספירה, וביניהם הלני המלכה ובנה המלך מונבז. ייתכן שבעקבות התגיירותם של בני מעמד המלוכה התגיירו רבים מתושבי הממלכה, אולם במאה השנייה לספירה בחרו תושבי חדייב להמיר את דתם לנצרות. מונבז והלני תרמו לבית המקדש השני, והקימו ארמונות בירושלים, באזור העופל, בחלק הצפוני של עיר דוד .הם גם תרמו לנצרכים בשנת הרעב הגדול, שנת 45 לספ'. יוסף בן מתתיהו מזכיר את המלכים לבית חדייב מספר פעמים בכתביו, ומספר על משלחת צבאית שהגיעה מחדייב בזמן המרד הגדול כדי לסייע ליהודים המורדים.
קברותיהם המפוארים של בני המלוכה של חדייב, שנחצבו לעומק כשמונה מטרים בסלע, נחשפו בשנת 1863 בפאתי שכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים.
המשנה מספרת: 'מונבז המלך עשה כל ידות הכלים של יום הכיפורים, של זהב. הילני אימו עשתה נברשת של זהב, על פתחו של היכל; אף היא עשתה טבלה של זהב, שפרשת סוטה כתובה עליה' (משנה יומא).
המדרש שלפנינו מספר שנדיבותו של מונבז המלך גבלה בפזרנות, וכי הוא איבד את כל כספו. אין לנו עדויות היסטוריות על הדבר, ויתכן כי משך חייה הקצר של ממלכת חדייב הוסבר ע"י חז"ל באובדן המשאבים הכספיים שלה. התלמוד מעריך את פועלו של מונבז בהאכלת רעבי הבצורת, שאולי הביאה לחורבנו הכלכלי, אך צברה לו הרבה נקודות קרדיט בשמיים.