"אִם תְּבַקְּשֶׁנָּה כְּכֶסֶף" - רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: לְבַלְיוּטוֹס (יועץ) שֶׁהָיָה גָּדֵל בְּבֵיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ! אָמַר הַבַּלְיוּטוֹס: אִם שׁוֹאֵל אֲנִי כֶּסֶף וְזָהָב, הוּא נוֹתֵן לִי.
אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, הוּא נוֹתֵן לִי. אָמַר: הֲרֵינִי שׁוֹאֵל בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְהַכֹּל בִּכְלָל. כָּךְ (מְלָכִים א' ג') "בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ!". אָמַר שְׁלֹמֹה: אִם אֶשְׁאַל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, הוּא נוֹתֵן לִי, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת הַחָכְמָה, וְהַכֹּל בִּכְלָל. הָדָא הוּא דִּכְתִיב: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ". אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שְׂלֹמֹה! חָכְמָה שָׁאַלְתָּ לָךְ, וְלֹא שָׁאַלְתָּ עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְנֶפֶשׁ אוֹיִבְךָ, חַיֶּיךָ, הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ, וְעַל יְדֵי כָּךְ, עֹשֶׁר וּנְכָסִים אֶתֵּן לָךְ. מִיָּד, "וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם".
שיר השירים רבה
המדרש מתחיל בקטע ממשלי ב' דווקא:
א בְּנִי, אִם תִּקַּח אֲמָרָי, וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ. ב לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ, תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה. ג כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ. ד אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף, וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה. ה אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָה, וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא. ו כִּי יְהוָה יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה.
ספר משלי מהלל את החכמה כאחת ממתנות אלוה הגדולות ביותר. ראוי לו לאדם, שבמקום לשאוף לכסף, ישאף לחכמה. המדרש מגדיל ואומר, כי מי שביקש והשיג חכמה, יקבל כבונוס גם את העושר החומרי.
ספר משלי מיוחס לשלמה, ואחד הקטעים המקראיים המצדיקים את כינויו של שלמה 'החכם באדם' הוא הקטע ממלכים א' ג', שבו מבטיח האל להיענות למשאלותיו של שלמה, המלך הצעיר, וזה מבקש, במקום עושר חומרי, לב שומע. הנה מה שמשיב אלוהים לשלמה:
יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו: יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים, וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ; וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין, לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט. יב הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ. יג וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם עֹשֶׁר, גַּם כָּבוֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל יָמֶיךָ. יד וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ, וְהַאֲרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ.
חז"ל אינם מסתפקים בקישור של הקטע ממלכים א' ג' אל הפסוקים במשלי ב', והם מציירים לנו את הרעיון באמצעות משל. כמו במשלים רבים של חז"ל, מופיע גם כאן האל בדמות מלך. שלמה מצטייר בדמות יועצו של המלך, ובמפתיע – החכמה שמבקש שלמה מתוארת במשל כבת המלך, שהיועץ מבקש לקבל, מתוך הנחה, שֶׁכַּחֲתָנוֹ של המלך יהיו בידיו גם נכסים וגם סמכויות, וכך ייהנה מ'הַכֹּל כָּלוּל', כדברי חז"ל.