שׁוֹאֲלִים: הַאִם בִּכְלַל דּוֹרְשִׁים אָנוּ, וְעוֹסְקִים בְּחַשְׁמַל שֶׁבְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה? וַהֲרֵי אוֹתוֹ תִּינוֹק, שֶׁדָּרַשׁ בְּחַשְׁמַל, וְיָצְאָה אֵשׁ וַאֲכָלַתּוּ, מַשְׁמַע שֶׁיֵּשׁ סַכָּנָה גְּדוֹלָה בַּדָּבָר! וּמְשִׁיבִים: שׁוֹנֶה הַתִּינוֹק, שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עֲדַיִן זְמַנּוֹ לַעֲסֹק בָּזֶה, וְלָכֵן קָרָה לוֹ מָה שֶׁקָּרָה.
אָמַר רַב יְהוּדָה: אָכֵן זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לְטוֹב, וַחֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה שְׁמוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא הוּא נִגְנַז סֵפֶר יְחֶזְקֵאל. וּמַדּוּעַ רָצוּ לְגָנְזוֹ — מִפְּנֵי שֶׁמָּצְאוּ, שֶׁהָיוּ דְּבָרָיו סוֹתְרִין דִּבְרֵי תוֹרָה, כִּי בִּפְרָקָיו הָאַחֲרוֹנִים יֶשְׁנָם דִּינִים שֶׁאֵינָם כְּדִינֵי הַתּוֹרָה. מֶה עָשָׂה? הֶעֱלוּ לוֹ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת כַּדֵּי שֶׁמֶן לְמָאוֹר וּלְמָזוֹן, וְיָשַׁב בַּעֲלִיָּה וּדְרָשׁוֹ לְיַשְּׁבוֹ עִם דִבְרֵי תוֹרָה.
שָׁנוּ חֲכָמִים: מַעֲשֶׂה בְּתִינוֹק אֶחָד, שֶׁהָיָה קוֹרֵא בְּבֵית רַבּוֹ בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל, וְהָיָה מֵבִין בְּחַשְׁמַל, וְיָצְאָה אֵשׁ מֵחַשְׁמַל וּשְׂרָפַתּוּ, וּבִקְּשׁוּ לִגְנֹז אֶת סֵפֶר יְחֶזְקֵאל מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה שֶׁבּוֹ.
וְשׁוֹאֲלִים: מַהוּ עִנְיָנוֹ שֶׁל הַחַשְׁמַל? אָמַר רַב יְהוּדָה: חַיּוֹת אֵשׁ מְמַלְלוֹת, וְחַשְׁמַל הוּא כְּעֵין קִצּוּר שֶׁל מִלִּים אֵלֶּה (חַיּוֹת אֵשׁ מְמַלְלוֹת). בַּבְּרַיְתָא שָׁנָה הַתַּנָּא עַל כָּךְ: עִתִּים חָשׁוֹת, עִתִּים מְמַלְלוֹת. בְּשָׁעָה שֶׁהַדִּבּוּר יוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - חָשׁוֹת (שׁוֹתְקוֹת), וּבְשָׁעָה שֶׁאֵין הַדִּבּוּר יוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - מְמַלְלוֹת.
בבלי חגיגה עפ"י שטיינזלץ
החשמל כמונח מודרני שונה, כמובן, מהחשמל של יחזקאל, והיות והמקרא אינו מסביר מה זה, נחלקו חכמים בפירוש המילה. חלק מהפירושים חיברו את המילה הזאת עם הסכנה שהם ראו בלימוד מעשה מרכבה, שכן מדובר בהתקרבות להוויה האלוהית, המסכנת את האדם העוסק בכך.
בנוסף לסכנה שגלומה בעיסוק במעשה מרכבה, מצאו חז"ל קושי גדול בכמה מפסוקי הפרקים האחרונים של הספר, בהם הוזכרו מצוות הנוגדות את הכתוב בתורה. התלמוד מספר, שחז"ל ביקשו לגנוז את הספר, מפני שהדברים העמוקים שנכתבו בו עשויים לגרום לנזק ללומדם ללא הכנה, ומפני דברים מהספר שנראו כסותרים את דברי התורה, כגון: "כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים", ובפרק הבא: "וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ", ובתורה לא מוזכר שמקריבים קרבן בז' בניסן. ועוד. עד שישב על המדוכה חנניה בן חזקיה, אחד התנאים, ויישב את כל הסתירות.
על פי הסיפור, היה חנניה בן חזקיה צריך לשבת ימים ולילות רבים עד שהצליח ליישב את הסתירות בין פסוקי יחזקאל לכתוב בתורה. החכמים, ככל הנראה, העריכו את המבצע שלו, שהביא בסופו של דבר לכך, שספר יחזקאל לא נגנז. הם שרתו אותו בכמויות מרשימות של שמן, אם למאור ואם למזון, כדי שאיש יוכל לעבוד ללא הפסקה ולהשלים את משימתו.
נשוב לעיסוק במעשה מרכבה. חז"ל סבורים היו, שהעיסוק בנושא זה מסוכן מאד, והם סיפרו סיפורים על תלמידי חכמים, שהיו צעירים מכדי לעסוק במעשה מרכבה, ועל כן יצאה אש מאותו חשמל מסתורי, ושרפה אותם למוות. אחרים אמרו, כי רק יחידי סגולה כאב בית דין, המצטיין, בנוסף לכך, גם בחסידות רבה, רשאים לעסוק בנושא נפיץ זה, ולעולם לא ביחידות.
ומה עניין העיסוק בחשמל אצל תינוקות? העניין פשוט: תינוק, או 'ינוקא', הוא הכינוי שמכנים חז"ל אנשים צעירים מאד.
מדרש נחמד מנסה להסביר את מקורה של המילה המיוחדת הזאת – 'חשמל'. לדעת המדרש, מדובר בראשי תיבות של הביטוי 'חיות אש ממללות'. ביטוי זה זקוק להסבר נוסף, והנה הוא: מדובר ביצורים שמימיים, החשים (שותקים) כאשר האל מדבר, ומדברים (ממללים), כאשר הוא שותק. זה, כמובן, אינו מסביר מדוע החשמל מסוכן כל כך, אבל הצורך בהסבר זה נשאר רלוונטי עד ימינו, ותשדירי השירות של חברת החשמל חוזרים ומזהירים אותנו מסכנותיו של החשמל.