יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רַע

"יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רַע" (משלי יא כא) - בּוֹא וּרְאֵה: שְׁתֵּי יָדַיִם יֵשׁ לוֹ לָאָדָם. אִם גּוֹנֵב בְּאַחַת, וְנוֹתֵן צְדָקָה בָּאַחֶרֶת, לֹא יִנָּקֶה. כָּךְ, לְעָתִיד לָבוֹא הקב"ה אוֹמֵר לָרְשָׁעִים: שְׁנֵי עוֹלָמוֹת בָּרָאתִי לָכֶם, אֶחָד לַעֲשׂוֹת בּוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים, וְאֶחָד לְקַבֵּל בּוֹ שָׂכָר. עַכְשָׁו, שֶׁלֹּא עֲשִׂיתֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהֱיִיתֶם בּוֹ, אַתֶּם מְבַקְּשִׁים שָׂכָר?! מָה אָדָם שֶׁבָּרָאתִי (לו) שְׁתֵּי יָדַיִם, בְּאַחַת עוֹשֶׂה עֲבֵרָה וּבְאַחַת עוֹשָׂה צְדָקָה, כְּתִיב "יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רַע", וְאַתֶּם סְבוּרִים לְהִנָּצֵל מִדִּינוֹ שֶׁל גֵּיהִנֹּם?! לֹא יִנָּקֶה רַע! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָשָׁל לְאָדָם אֶחָד שֶׁהָלַךְ וְעָבַר עֲבֵרָה, וְנָתַן לְזוֹנָה שְׂכָרָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק לָצֵאת מִפֶּתַח בֵּיתָהּ עַד שֶׁפָּגַע בּוֹ עָנִי אֶחָד, אָמַר לוֹ: תֵּן לִי צְדָקָה! נָתַן לוֹ וְהָלַךְ לוֹ, וְאָמַר אוֹתוֹ הָאִישׁ: אִלּוּלֵי שֶׁרָצָה הקב"ה לְכַפֵּר עַל עֲוֹנֹתַי, לֹא שָׁלַח לִי אוֹתוֹ עָנִי, שֶׁאֶתֵּן לוֹ צְדָקָה וְיִתְכַּפֵּר לִי עַל מָה שֶׁעָשִׂיתִי. אוֹמֵר לוֹ הקב"ה: רָשָׁע! אַל תַּחֲשֹׁב כֵּן, אֶלָּא לֵךְ וּלְמֹד מֵחָכְמָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה, שֶׁפֵּרֵשׁ וְאָמַר "יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע".

מדרש משלי

מהי משמעותו של הפסוק המקורי מספר משלי?

"יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט".

אומר רש"י: יד ליד - כלומר מיד הקב''ה לידו תבוא לו שכר פעולתו, ולא ינקה מן הרעה אשר עשה.

פרשנות זו של רש"י אינה מובנת מאליה, אך היא מקובלת גם על פרשנים מסורתיים אחרים. 'יד ליד' – מיד ה' לידו של האדם החוטא. מדובר בגמול.

המדרש שלפנינו מרשה לעצמו להבין אחרת את הביטוי המעומעם 'יד ליד'. מדובר בשתי ידיו של האדם, אחת עושה מצוות ושניה חוטאת. זהו תיאור מציאותי לחלוטין של רובנו, בני האדם, שאיננו נקיים מחטאים. ולפעמים אותו מעשה שאנו עושים הוא מעשה חסד צודק כלפי פלוני וחטא פוגעני כלפי אלמוני, ואיך נוכל להחליט מי גובר?

מי 'גּוֹנֵב בְּאַחַת, וְנוֹתֵן צְדָקָה בָּאַחֶרֶת'? אתן דוגמה אחת ממדינת ישראל, המאפשרת תופעות מעין אלה לרוב. מפעלי ים המלח קיבלו, אמנם, בדרך חוקית זיכיון מהמדינה לפעולותיהם, המניבות להם כסף רב. ההכנסות של מפעלי ים המלח עושקות, למעשה, את הציבור הישראלי ממשאבי הטבע, השייכים על פי כל היגיון לכל אזרחי המדינה. זו אינה גניבה במובן הפלילי, אך איך נקרא לזה? נוסיף לכך את הנזקים הבלתי הפיכים שמפעלי ים המלח מסבים לסביבה ולנוף הטבעי של ארץ ישראל, וזו כבר גניבה של ממש. כדי לשפר את תדמיתם הציבורית, לפחות בעיני תושבי האזור בו הם פועלים, הקימו המפעלים ועדה ציבורית למען הסביבה, בה משתתפים גם תושבי האזור, ואת הפעילות של הועדה מממנים המפעלים. דוגמה אחרת הם בנקים, המתעשרים על חשבון לקוחותיהם (בחסות החוק), וכדי לשפר את תדמיתם הציבורית הם תומכים במפעלי תרבות.

המדרש מעלה בפנינו את התמונה החז"לית של שני העולמות – עולם הזה ועולם הבא. על פי תורת הגמול החז"לית, על מעשיך בעולם הזה אתה עתיד לקבל גמול בעולם הבא. אם הרשעים יגיעו לעולם הבא לא מוכנים, כי לא הסבירו להם, לכאורה, את כללי המשחק, בא אלוהים ומעדכן אותם. ליתר ביטחון בא המדרש ואומר להם, לרשעים, עוד בחייהם: זה מה שיש!

גם לחז"ל יש דוגמה מעולם חיי היום-יום שלהם: הם בוחרים בעבירה הקלאסית של ספר משלי – הליכה אל זונה. נניח בצד את המשמעות השונה של המילה 'זונה' במקרא ואצל חז"ל. המדרש שלנו אינו מדבר על אשת-איש הנואפת עם גבר זר, אלא על מי שמוכרת את גופה בכסף. למרות שזנות של אישה לא נשואה אינה אסורה מן התורה, בעיני המדרש הזה ביקור אצל זונה הוא חטא. אותו אדם יוצא מביתה של הזונה ופוגש בעני, המבקש ממנו כסף, והוא נעתר לו, תוך מחשבה מעניינת, שאלוהים זימן לו את העני במכוון, כדי שיוכל לקיים מצווה, שכפר על העבירה שעבר זה עתה. המדרש אומר לו: " יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע", כלומר – מעשה טוב שעשית ביד אחת אינו מבטל את המעשה הרע שעשית ביד האחרת.

מתי מעשי החסד שאדם יעשה יש בהם כדי לכפר על חטאים שלו? אולי אחד העקרונות החשובים הוא, שעל האדם לחדול ממעשי החטא שלו, להתחרט עליהם, לפצות על נזקים שגרם, ורק אחרי כן יכולים מעשי חסד שיעשה לכפר ולו חלקית על חטאי העבר שלו; אבל 'יָד לְיָד' או 'גּוֹנֵב בְּאַחַת, וְנוֹתֵן צְדָקָה בָּאַחֶרֶת' אינו מקובל בשום אופן.