"זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ". ר' מֵאִיר וְר' שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים חֲצִי תִּשְׁרֵי מַרְחֶשְׁוָן חֲצִי כִּסְלֵו זֶרַע. חֲצִי כִּסְלֵו טֵבֵת וַחֲצִי שְׁבָט חֹרֶף. חֲצִי שְׁבָט אֲדָר וַחֲצִי נִיסָן קֹר. חֲצִי נִיסָן אִיָּיר וַחֲצִי סִיוָן קָצִיר. חֲצִי סִיוָן תַּמּוּז וַחֲצִי אָב קַיִץ. חֲצִי אָב אֱלוּל וַחֲצִי תִּשְׁרֵי חֹם.
מדרש לקח טוב
בסוף פרק ח' בבראשית, אחרי המבול, מופיעים הפסוקים הבאים:
וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. וַיָּרַח יְהוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל לִבּוֹ: לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.
המבול שיבש את סדרי עולם הטבע. עם תום המבול פותח אלוהים דף חלק, ומבטיח לא לחזור על התעלול הזה, ולקיים סדרי טבע שגרתיים, המאפשרים חיים טובים עלי אדמות. השנה תחולק שוב לתקופות זרע וקציר, לעונות קור וחום. קיץ יהיה קיץ וחורף יהיה חורף, וגם מחזורי היום והלילה יסתנכרנו מחדש וישובו להיות כפי שהיו קודם המבול.
ר' מאיר ור' שמעון, בני הדור הרביעי של התנאים, שעברו צפונה לגליל אחרי מרד בר כוכבא והחורבן שהוא הביא על ארץ יהודה, מביאים בפנינו במדרש זה חלוקה מעניינת של השנה, חלוקה לשש. מן הכתוב בפרק ח' בבראשית הם שואבים את התוויות לשש העונות:
חֲצִי תִּשְׁרֵי, מַרְחֶשְׁוָן, חֲצִי כִּסְלֵו - זֶרַע.
חֲצִי כִּסְלֵו, טֵבֵת וַחֲצִי שְׁבָט - חֹרֶף.
חֲצִי שְׁבָט, אֲדָר וַחֲצִי נִיסָן - קֹר.
חֲצִי נִיסָן, אִיָּיר וַחֲצִי סִיוָן - קָצִיר.
חֲצִי סִיוָן, תַּמּוּז וַחֲצִי אָב - קַיִץ.
חֲצִי אָב, אֱלוּל וַחֲצִי תִּשְׁרֵי - חֹם.
חלוקה זו אינה החלוקה הקלאסית המוכרת לנו ממקורותינו, ואשר מונצחת גם על רצפות פסיפס של בתי כנסת מתקופת התלמוד בארץ. נצטט מתוך מאמרה של רונית מעוז באתר 'דעת':
החלוקה לשש עונות (המופיעה בתוספתא ועוד), שרק חלקן בעלות כינוי של עונה חקלאית, יתכן שייצגה את ההשקפה השישונית, שמקורה במסופוטמיה, שראתה ב'שש' מספר מושלם. החלוקה לארבע, שמוצאה מיוון, ראתה בארבע העונות האסטרונומיות של ימי ההיפוך ארבע עונות חקלאיות.
אותה חלוקה רביעונית קראה לעונות בַּשֵּׁמוֹת אביב, קיץ, סתיו וחורף, או, בהתאמה – תקופת ניסן, תקופת תמוז, תקופת תשרי ותקופת טבת. המעברים בין התקופות הם היום הארוך והקצר ביותר בשנה, ושני ימי השוויון, 21 בדצמבר, היום הקצר ביותר בשנה, ו- 21 ביוני, היום הארוך ביותר בשנה, 21 במרץ, יום השוויון באביב, ו-23 בספטמבר, יום השוויון בסתיו. חלוקה רבעונית זו בתלמוד במסכת עירובין.
ברצפת הפסיפס של חמת, טבריה, מתקופת התלמוד (מאות 3-4 לספ') מופיע גלגל המזלות, ובארבע פינותיו דמויות ארבע נשים, והכתובות: תקופת תשרי, תקופת טבת וכו', כאשר כל תקופה סמוכה במיקומה לשלושת החודשים שלה בגלגל המזלות.
נחזור לפסוק מבראשית, ששימש השראה לאותה חלוקה שישונית של השנה לעונות. יש המבארים את הפסוק אחרת, ורואים בו את הייצוג של החלוקה הריאלית של השנה באקלים הארץ ישראלי. שלשות הצמדים, זֶרַע וְקָצִיר, קֹר וָחֹם, קַיִץ וָחֹרֶף, מייצגים את חלוקת השנה הארץ-ישראלית לשתי עונות מובהקות. לאחת קוראים זרע או קור או חורף, ולשנייה קוראים קציר או חום או קיץ. באקלים הים-תיכוני אין אביב או סתיו במשמעותם האירופאית. חלוקה זו אינה מתמטית, כלומר לא מדובר בשתי מחציות זהות באורכן. עונת הגשמים קצרה מעונת היובש; וליצני המקום בעין-גדי אומרים שאצלנו השנה מתחלקת לשתי עונות: 3 חודשים אביב ו-9 חודשים קיץ...