"וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיַּשְׁקִפוּ עַל-פְּנֵי סְדֹם, וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" (בראשית י"ח), שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ גּוֹמְלֵי חֲסָדִים לְהַאֲכִיל וּלְהַשְׁקוֹת לְעוֹבְרֵי דְּרָכִים, וּלְלַוּוֹתַם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְזֶהוּ שֶׁדָּרְשׁוּ "וַיִּטַּע אֵשֶׁל" (בְּרֵאשִׁית כא לג), אֲכִילָה, שְׁתִיָּה, לְוִיָּה.
מדרש שכל טוב, איטליה, המאה ה-12
שלושת האנשים (המלאכים), הבאים אל אוהל אברהם לבשר לו על הלידה העתידית של יצחק, מקבלים מאברהם הכנסת אורחים יפה ונדיבה. למרות שהוא יושב כחום היום בפתח האוהל, ומתייסר עדיין בכאבי ברית המילה מהפרק הקודם, הוא קם ממקום מושבו, רץ אל האורחים, משתחווה לפניהם, רוחץ את רגליהם, מאכיל ומשקה אותם. לאחר המפגש, כשהאנשים קמים ללכת, הולך עמם אברהם כברת דרך. אם עד עתה סברנו שהליכה זו היתה כדי להגיע ביחד אל נקודת התצפית מהרי חברון אל עבר ככר סדום, הרי שהפירוש שלפנינו סבור, כי ללוות את האורחים חלק מהדרך לעבר היעד הבא שלהם, זה חלק מהמצופה ממכניס האורחים.
שלושה פרקים מאוחר יותר נוטע אברהם אשל בבאר שבע. המדרש מגלה לנו, כי המילה 'אשל' היא, למעשה, ראשי תיבות של 'אֲכִילָה, שְׁתִיָּה, לְוִיָּה', שלושת מרכיביה הבסיסיים של הכנסת האורחים. אם כן, ללוות את האורח בצאתו מביתך למשך כברת דרך – היא חלק מהעניין. מדוע? יכולים אנו להניח כי פעולה זו מבטאת כמה רעיונות: א. הבעת כבוד לאורח ולדרך הארוכה שעוד מצפה לו. ב. הבעת משאלה להמשיך ולארח (בניגוד למשאלתו של מכניס אורחים בטלן, המקווה שהפרזיטים האלה כבר יסתלקו מביתו, ויתנו לו לחזור לשגרה המבורכת בלי אורחים). ג. כל עוד האורח נמצא בתחום נחלתך, אתה, המארח, אחראי לשלומו, ואתה מלווה אותו עד צאתו מתחום האחריות שלך. חז"ל אפילו התווכחו מהי אותה כברת דרך שחייב המארח ללוות את אורחיו. אצל רמב"ם מצאנו:
אמרו חכמים: כל שאינו מְלַוֶּה, כאילו שופך דמים. כופין ללוייה כדרך שכופין לצדקה, ובית דין היו מתקנין שלוחין ללוות אדם העובר ממקום למקום, ואם נתעצלו בדבר זה, מעלה עליהם כאילו שפכו דמים. אפילו המְּלַוֶּה את חברו ארבע אמות, יש לו שכר הרבה. וכמה שיעור לויה, שחייב אדם בה? הרב לתלמיד - עד עִבּוּרֳהּ של עיר, והאיש לחברו - עד תחום שבת, והתלמיד לרב - עד פרסה, ואם היה רבו מובהק - עד שלש פרסאות.
עוד נגיע לגרסה המודרנית של האש"ל – אכילה, שתיה ולינה. ובינתיים נמצא ב'מדרש ילמדנו' פירוש אחר:
"ויטע אשל" – אמר ר' נחמיה: 'אשל' – 'שְׁאַל'. כשהיה אדם נכנס אצלו, היה אומר: שאל כל מה שאתה מבקש, ואני נותן לך.
ב'אוצר המדרשים' מצאנו:
ואף לוט, בשביל שהיה מקיים אש"ל, זכה לנבואה, ונמלט מהפיכת סדום. מאי (מהו) אש"ל? סימן אכילה שתיה לויה. ויש אומרים: לינה לכל מי שיבא.
הגרסה של אכילה-שתיה-לינה נתקבלה בדורות האחרונים כהוצאות מקובלות במסגרת תפקיד, המחייב אותך להרחיק מביתך למטרות עבודה. סעיף האש"ל הוא לפעמים סעיף הטבות משמעותי ביותר בשכר, ביחוד כשהוא ניתן דרך קבע, ולא לאחר הגשת חשבוניות על הוצאות בפועל...