ר' שמואל בר רב יצחק מתני לה בשם ר' שמעון בן אלעזר: שבעה הבלים שאמר קהלת, כנגד שבעה עולמות שאדם רואה.
בֶּן שָׁנָה דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ נָתוּן בְּאִיסְפַּקַּרְפַּסְטֵי (אַפִּרְיוֹן שֶׁנּוֹשְׂאִים בּוֹ מְלָכִים - כְּלוֹמַר, נִשָּׂא בַּעֲרִיסָה) וְהַכֹּל מְחַבְּקִין וּמְנַשְּׁקִין אוֹתוֹ.
בֶּן שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ דּוֹמֶה לַחֲזִיר שֶׁפּוֹשֵׁט יָדָיו בַּבִּיבִין.
בֶּן עֶשֶׂר שָׁנָה קוֹפֵץ כִּגְדִי.
בֶּן עֶשְׂרִים כְּסוּס נָהִים, מְשַׁפֵּר גַּרְמֵהּ וּבָעֵי אִתְּתָא (נוֹהֵם וּמְיַפֶּה עַצְמוֹ, וּמְחַפֵּשׂ אִשָּׁה).
נָשָׂא אִשָּׁה הֲרֵי הוּא כַּחֲמוֹר.
הוֹלִיד בָּנִים מֵעִיז פָּנָיו כַּכֶּלֶב, לְהָבִיא לָהֶם מְזוֹנוֹת.
הִזְקִין הֲרֵי הוּא כְּקוֹף.
(קהלת רבה)
מתוך אוסף המשלים העולמי דליתי משל אחד של איזופוס היווני, הממשיל את השלבים בחיי אדם לבעלי חיים שונים. הנה הוא, בתרגומו של שלמה שפאן:
כְּשֶׁבָּרָא זֶוְסְ אֶת הָאָדָם, עָשָׂהוּ קְצַר-יָמִים. אוּלָם הָאָדָם הִסְתַּיַּע בְּשִׂכְלוֹ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַחֹרֶף בָּנָה לוֹ בַּיִת וְיָשַׁב בּוֹ. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁגָּבַר הַקֹּר בְּיוֹתֵר וְגֶשֶׁם נִתַּךְ אַרְצָה, נִלְאָה הַסּוּס לִסְבֹּל וּבָא בִמְרוּצָה אֶל הָאָדָם, וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו, שֶׁיִּתֵּן לוֹ מַחֲסֶה. אָמַר לוֹ הָאָדָם, שֶׁלֹּא יֵאוֹת לוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יִתֵּן לוֹ חֵלֶק מִן הַשָּׁנִים שֶׁהֻקְצְבוּ לוֹ. הִסְכִּים לְכָךְ הַסּוּס בְּרָצוֹן. לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וּבָא גַּם הַפָּר, שֶׁלֹּא יָכֹל לַעֲמֹד בְּסִבְלוֹת הַחֹרֶף. עָנָה גַּם לוֹ הָאָדָם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמַר לוֹ, שֶׁלֹּא יְקַבְּלֶנּוּ אֶל בֵּיתוֹ, אִם לֹא יִתֵּן לוֹ מִסְפַּר שָׁנִים מִשְּׁנוֹתָיו. נָתַן גַּם זֶה חֶלְקוֹ וְהָאָדָם קִבְּלוֹ. לִבְסוֹף בָּא גַּם הַכֶּלֶב, כְּשֶׁהוּא מִתְעַנֶּה בַּקֹּר, וּלְאַחַר שֶׁהִפְרִישׁ גַּם הוּא שָׁנָה מִשְּׁנוֹת חַיָּיו, מָצָא מַחֲסֶה בְּבֵיִת הָאָדָם. וְהִנֵּה מַה שֶּׁיָּצָא מִזֶּה לִבְנֵי-אָדָם: כָּל עוֹד הֵם בְּגִּיל הַחַיִּים, שֶׁמִּנָּה לָהֶם זֶוְסְ, הֵם טְהוֹרִים וְטוֹבִים. כְּשֶׁהֵם מַגִּיעִים לִשְׁנוֹתָיו שֶׁל הַסּוּס, הֵם זוֹקְפִים צַוָּארָם וְנַעֲשִׂים גַּאַוְתָנִים. וּכְשֶׁהֵם בָּאִים לִשְׁנוֹת הַפָּר, הֵם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל וּמָרוּת. וְאוּלָם כְּשֶׁהֵם מַשִּׂיגִים אַתְּ גִּילוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב, הֵם נַעֲשִׂים כַּעֲסָנִים וְקַנְתְּרָנִים.
סיפור אחר, גם הוא מהמורשת היוונית הקלאסית, הוא סיפורו של אדיפוס העונה על חידות הספינקס מתבאי:
באותה תקופה, הייתה מפלצת בשם ספינקס, שחסמה את הדרך אל תבאי, ושאלה את כל ההולכים ושבים את השאלה הידועה: "מה הולך בבוקר על ארבע, בצהריים על שתיים, ובערב על שלוש?". כל העונה תשובה שגוייה הייתה המפלצת חונקת אותו למוות, ומכיוון שאיש לא ידע את התשובה, היו פוחדים התושבים לעבור דרך הספינקס, ולכן לא יצאו מתבאי, עד אשר הגיע אדיפוס, וענה על השאלה נכונה: "בן אדם. בוקר משמעותו תחילת החיים, כלומר כאשר האדם הוא תינוק, והולך על ארבע, צהרים משמעותו בגרות, כאשר האדם כבר אינו זוחל אלא הולך על שתיים, ובערב, כלומר כאשר האדם זקן, הוא הולך על שתי רגליים, ומקל". כאשר ענה על השאלה נכונה, קפצה הספינקס מצוק גבוה והתאבדה.
מי הקדים את מי? ר' שמעון בן אלעזר או איזופוס וחכמי יוון הקלאסית? לבטח היוונים. האם המשלים היוונים האלה היו מוכרים גם בארץ ישראל של תקופת התנאים? אפשר להניח שכן.
התאור של חיי אדם כשלבים בעלי אופי שונה אינו נדיר בספרות חז"ל. הנה רשימה אחרת, ממסכת אבות ה':
יהודה בן תימא הָיָה אוֹמֵר:
בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם: