שְׁנֵי שַׁעֲרֵי כַּדְכֹּד יֵשׁ בְּגַן עֵדֶן, וַעֲלֵיהֶם ס' רִבּוֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְכָל אֶחָד מֵהֶם - זִיו פְּנֵיהֶם כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַבְהִיק, וּבְשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיק בָּא אֶצְלָם, מַפְשִׁיטִין מֵעָלָיו הַבְּגָדִים שֶׁעָמַד בָּהֶן בַּקֶּבֶר, וּמַלְבִּישִׁין אוֹתוֹ ח' בְּגָדִים שֶׁל עַנְנֵי כָּבוֹד, וּשְׁנֵי כְּתָרִים נוֹתְנִין עַל רֹאשׁוֹ, אֶחָד שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְאֶחָד שֶׁל זְהַב פַּרְוַיִם, וְנוֹתְנִין שְׁמוֹנָה הֲדַסִּים בְּיָדוֹ, וּמְקַלְּסִין אוֹתוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: "לֵךְ, אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ" (קהלת ט'), וּמַכְנִיסִין אוֹתוֹ לִמְקוֹם נַחֲלֵי מַיִם, מֻקָּף ת"ת מִינֵי וְרָדִין וַהֲדַסִּים, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ חֻפָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה" (ישעיהו ד'), וּמוֹשְׁכִין מִמֶּנָּה ד' נְהָרוֹת - אֶחָד שֶׁל חָלָב, וְאֶחָד שֶׁל יַיִן, וְאֶחָד שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן, וְאֶחָד שֶׁל דְּבַשׁ. וְכָל חֻפָּה וְחֻפָּה, לְמַעְלָה מִמֶּנָּה גֶּפֶן שֶׁל זָהָב, וְל' מַרְגָּלִיּוֹת קְבוּעוֹת בּוֹ, וְכָל אֶחָד מַבְהִיק זִיווֹ כְּזִיו הַנֹּגַהּ. וְכָל חֻפָּה וְחֻפָּה יֵשׁ בָּהּ שֻׁלְחָן שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. וְשִׁשִּׁים מַלְאָכִים עוֹמְדִים לְרֹאשׁ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, וְאוֹמְרִים לוֹ: לֵךְ, אֱכֹל בְּשִׂמְחָה דְּבַשׁ, שֶׁעָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה, שֶׁנִּמְשְׁלָה כִּדְבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ" (תהלים יט), וּשְׁתֵה יַיִן, הַמְשֻׁמָּר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, שֶׁעָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה, שֶׁנִּמְשְׁלָה כְּיַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁקְךָ מִיֵּין הָרֶקַח" (שיר השירים ח'). וְהַכָּעוּר שֶׁבָּהֶן כִּדְמוּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְכִדְמוּת רַבִּי יוֹחָנָן, וּפְרִיטֵי רִמּוֹן שֶׁל כֶּסֶף מֻקָּף כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ, וְאֵין אֶצְלָם לַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאוֹר צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ" (משלי ד), וּמִתְחַדֵּשׁ עֲלֵיהֶם לְשָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת. מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה נַעֲשֶׂה קָטָן, וְנִכְנַס לִמְחִצַּת קְטַנִּים, וְשָׂמֵחַ שִׂמְחַת קְטַנִּים. מִשְׁמָרָה שְׁנִיָּה נַעֲשֶׂה בָּחוּר, וְנִכְנַס לִמְחִצַּת בַּחוּרִים, וְשָׂמֵחַ שִׂמְחַת בַּחוּרִים. מִשְׁמָרָה שְׁלִישִׁית נַעֲשֶׂה זָקֵן, וְנִכְנַס לִמְחִצַּת זְקֵנִים, וְשָׂמֵחַ שִׂמְחַת זְקֵנִים. וְיֵשׁ בְּגַן עֵדֶן פ' רִבּוֹא מִינֵי אִילָנוֹת בְּכָל זָוִיּוֹתָיו, הַקָּטָן שֶׁבָּהֶן מְשֻׁבָּח מִכָּל עֲצֵי בְּשָׂמִים. בְּכָל זָוִית יֵשׁ בּוֹ ס' רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מְזַמְּרִים בְּקוֹל נָעִים. וְעֵץ הַחַיִּים בָּאֶמְצַע, וְנוֹפוֹ מְכַסֶּה כָּל גַּן עֵדֶן, וְיֵשׁ בּוֹ ת"ק אֶלֶף טְעָמִים, וְאֵין דְּמוּתוֹ שֶׁל זֶה דּוֹמָה לְזֶה, וְאֵין רֵיחוֹ שֶׁל זֶה דּוֹמֶה לְשֶׁל זֶה, וְזֶה - עַנְנֵי כָּבוֹד לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וּמֵאַרְבַּע רוּחוֹת מַכִּין אוֹתוֹ, וְרֵיחוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְתַחְתָּיו תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמְּבָאֲרִין אֶת הַתּוֹרָה...
מדרש תנחומא
האם זה אותו גן עדן של ספר בראשית? כן, שהרי עץ החיים מוזכר בו. המדרש שלפנינו הוא אחד ממדרשים רבים המציירים לנו את גן העדן בצבעים יפים ועשירים. זה המקום, המחכה לצדיקים, ואליו הם יגיעו אחרי מותם. אם כן, אחת האופציות לעולם הבא, זו השמורה לצדיקים, היא גן העדן.
כמו מדינת ישראל, גם גן עדן צפוף מאד. עוד לפני שאנו מונים את הצדיקים שזכו בכרטיס כניסה פנימה (ויש להניח שאין הרבה כאלה), כבר יושבים בו לפחות ס' ריבוא מלאכים, שזה בעברית פשוטה שש מאות אלף. אם בין הצדיקים יש כאלה האלרגים לצפיפות, זה לא בדיוק המקום בשבילם. מדובר באירוע המוני נוסח מירון או הלווית אדמו"ר, אם לא למעלה מזה.
הצדיק המגיע בטיסה מהקבר מופשט, עם כניסתו לגן עדן, מתכריכיו, ומולבש במדים המקומיים – 'ח' בְּגָדִים שֶׁל עַנְנֵי כָּבוֹד'. יתכן שמערכת כה כבדה של בגדים מתאימה לרמת מיזוג האוויר שם. כל צדיק מקבל חופה משלו, השוכנת על ארבעה נחלים של חלב, יין, אפרסמון ודבש. ועל כל צדיק מופקדים לשרתו לא פחות משישים מלאכים, שיופיים לא פחות מזה של יוסף ושל ר' יוחנן. רק לחשוב על מערכת כוח האדם, המנהלה והשכר של אופרציה כזאת – עושה סחרחורת.
ואם חשבתם לרגע, שהפסטיבל הזה נרגע בלילה, והצדיקים יכולים לנוח, נאמר לנו, כי אין שם לילה בכלל...
אחת ההברקות של המדרש הזה היא סדר יומו של הצדיק, המחולק לשלוש משמרות, בהן הוא נע בין מחיצות הקטנים, הבחורים והזקנים, ושמח בשמחת כולם. זה מעין שיחזור של הרגעים היפים בחייו, בהנחה כי מיצה את ימיו והגיע לזקנה ושיבה. ואם נביט בסופו של התיאור הזה, הרי לנו המקור העתיק לביטוי השגור בשפת הרחוב 'שִׁמְחַת זְקֶנְתִּי'!
התשוקה להפריז באה לידי ביטוי לקראת סופו של המדרש, בו נאמר שבכל זווית של הגן מצויים ס' ריבוא של מלאכים, וכולם שרים בכל נעים. רק חשבו על מיליוני מלאכים השרים ביחד בקול נעים. אם זה לא זיהום אקוסטי, אני צנצנת.
עץ החיים צומח באמצע הגן, וצמרתו מכסה את כל המתחם הנהדר הזה. ענני כבוד שטים מעליו. הרוח מכה בענפי העץ , ומפיצה את אלפי ריחותיו השונים מסוף העולם ועד סופו. היינו צריכים להרגיש את זה אפילו כאן.