וּבְיוֹבֵל הַתִּשְׁעָה וּשְׁלוֹשִׁים בַּשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי בְּשָׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לָקַח לוֹ תֶּרַח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ עֶדְנָה בַּת אֲרָם בַּת אֲחוֹת אָבִיו לוֹ לְאִשָּׁה. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לַשָּׁבוּעַ הַהוּא יָלְדָה בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אַבְרָם כְּשֵׁם אֲבִי אִמּוֹ, כִּי מֵת בְּטֶרֶם הָרְתָה לְבֵן. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינַי הַנַּעַר לִרְאוֹת בְּפֶשַׁע הָאָרֶץ, כִּי נִתְעוּ בַּשָּׁוְא עַל יְדֵי הַפְּסִילִים וְהַתּוֹעֵבָה. וַיּוֹרֵהוּ אָבִיו לִכְתֹּב, וּבִהְיוֹתוֹ בֶּן שְׁבוּעַיִם הִתְפָּרֵד מֵאֶת אָבִיו לְבִלְתִּי הִשְׁתַּחֲווֹת כָּמוֹהוּ לָאֱלִילִים. וַיּוֹאֶל לְהִתְפַּלֵּל אֶל בּוֹרֵא כֹּל הַיְקוּם לְהַצִּילֵהוּ מִשְּׁגִיאַת בְּנֵי הָאָדָם, וּלְבַל יִפֹּל חֶלְקוֹ בְּפֶשַׁע וְרֶשַׁע אַחֲרֵי הַתְהַלְּכוֹ בְּמֵישָׁרִים.
וִיהִי בִּימֵי הַזֶּרַע לִזְרֹעַ אֶת הָאָרֶץ, וַיֵצְאוּ כֻּלָּם יַחְדָּו לִשְׁמוֹר אֶת זַרְעָם מִפְּנֵי הָעוֹרְבִים. וַיֵצֵא אַבְרָם בֵּינֵיהֶם, וְהוּא נַעַר בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וַתָּבוֹא עֲדַת עוֹרְבִים כֶּעָנָן לֶאֱכֹל אֶת הַזֶּרַע. וַיָּרָץ אַבְרָם לִקְרָאתָם בְּטֶרֶם יֵרְדוּ עַל הָאָרֶץ, וְיִגְעַר בָּהֶם בְּטֶרֶם יִפְשְׁטוּ עַל הָאָרֶץ לֶאֱכֹל אֶת הַזֶּרַע, לֵאמֹר: אַל תֵּרְדוּ הֵנָּה, שׁוּבוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּאתֶם מִשָּׁם! וַיָשׁוּבוּ. וַיַעֲשׂוּ כֵּן בַּיּוֹם הַהוּא לְשִׁבְעָה חַבְלֵי עוֹרְבִים, וּמִכָּל הָעוֹרְבִים לֹא יָרַד גַּם אֶחָד עַל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר הָיָה שָׂם אַבְרָם. וְכֹל הָעוֹמְדִים עִמּוֹ עַל הַשָּׂדֶה הַהוּא רָאוּ, כִּי גָּעַר לֵאמֹר: הָעוֹרְבִים, שׁוּבוּ! וַיִגְדַּל שְׁמוֹ בְּכֹל אֶרֶץ הַכַּשְׂדִּים. וַיָבוֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַהִיא כֹּל זוֹרְעֵי זֶרַע, וַיֵלֵךְ אִתָּם עַד כְּלוֹת יְמֵי הַזֶּרַע. וַיִּזְרְעוּ אַתְּ אַדְמָתָם, וַיַּאַסְפוּ בְּשָׁנָה הַהִיא אֶת תְּבוּאָתָם, וַיֹאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ.
וּבַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לַשָּׁבוּעַ הַחֲמִישִׁי לִמֵּד אַבְרָם אֶת חָרָשֵׁי הָעֵץ, הָעוֹשִׂים אֶת כְּלֵי הַבָּקָר. וַיַעֲשׂוּ כְּלִי מִמַּעַל לָאָרֶץ לְעֻמַּת דָּרְבַּן הַמַּחְרֵשָׁה, לָשׁוּם עָלָיו אֶת מֶשֶׁךְ הַזֶּרַע וּלְהִפִּילָהוּ מִשָּׁם אֶל תּוֹךְ מַעֲנִית הַזֶּרַע לְהִסָּתֵר בַּאֲדָמָה. וְלֹא יָרְאוּ עוֹד מִפְּנֵי הָעוֹרְבִים, וַיַעֲשׂוּ כֵּן בַּכֹּל דָּרְבָּנוֹת הַמַּחְרֵשׁוֹת מִמַּעַל לָאָרֶץ. וַיִּזְרְעוּ וְיַעַבְדוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָם אַבְרָם, וְלֹא יָרְאוּ עוֹד מִפְּנֵי הָעוֹרְבִים.
ספר היובלים
ספר היובלים, מהספרים החיצוניים, מתאפיין בציון תאריכי האירועים ההיסטוריים שהוא מתאר, כשהם מחושבים על פי שיטת היובלים. כדי לחשב מהו 'יוֹבֵל הַתִּשְׁעָה וּשְׁלוֹשִׁים בַּשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי בְּשָׁנָה הָרִאשׁוֹנָה' נכפיל 39 יובלים ב-50 שנה, ונוסיף שבוע אחד (7 שנים) ועוד 1, ונקבל בערך 1900 שנה מבריאת העולם. זה סגנונו של ספר היובלים.
ספר היובלים מלמד אותנו גם את שם אמו של אברם – עדנה. אברם קיבל את שמו על שם סבו, אב אמו, שנפטר לפני שעדנה הרתה את אברם. הנה לפנינו מנהג עתיק, על פיו קוראים לתינוק על שם סבא, אם הוא כבר לא בין החיים.
בגיל שבועיים, כלומר ארבע-עשרה שנה, קצת אחרי הבר-מצווה, נפרד אברם ממנהגי תרח, העובד לאלילים. זו המסורת המוכרת לנו גם ממדרשי חז"ל. מכאן ואילך – הפתעה! אברם זוכה כאן לקרדיט על המצאה חקלאית מאד חשובה, המשפרת מאד את יבולי האיכרים.
האיכרים נהגו לפזר את זרעי הדגן על הקרקע, וחלק ניכר מהזרעים נאכל על ידי העורבים ולא הספיק לנבוט. אברם מתחיל את הקריירה האגרונומית שלו בהברחת העורבים, כמו שכניו, אבל הוא יודע גם לדבר אל העורבים בשפתם, ולקריאותיו הם מתרחקים מהשדה שלו.
אברם מתקדם לצעד הבא בחידושיו החקלאיים, והוא מתמקד בהוספת חלק למחרשה, שיאפשר לחרוש ולזרוע באותה העת. אל דרבן המחרשה, הוא החלק הננעץ בקרקע, הוא מצרף את משך הזרע, ויוצר כלי היברידי מסוג חדש.
מהו משך הזרע? פרשנים סבורים כי זהו השק, שבו מחזיקים את הזרעים בעת הזריעה. בתנ"ך מופיע משך הזרע פעם אחת בלבד, בתהילים, מה שמקשה על הבנה מדויקת של המונח:
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו (תהלים קכ"ו).
פעם נוספת מופיע 'מושך הזרע', הוא הזורע, מה שאינו מקל על הבנת הפעולה:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם יְהוָה, וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע (עמוס ט').
את ההנחה כי מדובר בשק זרעים מיישם אליעזר שמאלי בספרו 'אנשי בראשית':
בֹּקֶר־בֹּקֶר הִשְׁכִּים לָקוּם, הֶעֱמִיס עַל שִׁכְמוֹ שַׂק־תְּבוּאָה, קָשַׁר לְמָתְנָיו אֶת מֶשֶׁך־הַזֶּרַע, וְיָצָא לַחֲלָקוֹת הַחֲרוּשׁוֹת.
מהו, אם כן, החידוש של אברם? הוא מחבר את משך הזרע אל המחרשה, והפעלת אותו כלי דו-שימושי מתבצעת כך, שבזמן החריש נשפכים הזרעים מֵהַמֶּשֶךְ אל המענית, הוא התלם הנחרש, ותוך התקדמות המחרשה מתכסים הזרעים, כך שהעורבים יתקשו למצוא אותם.
על פי ספר היובלים קיבל אברם ח"ח על פיתוח זה מכל החבר'ה.