כַּאֲשֶׁר עָלָה ר' זֵירָא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לֹא מָצָא מַעְבֹּרֶת לַעֲבֹר בָּהּ אֶת הַיַּרְדֵּן, אָחַז בַּמֵּיצַר - הַחֶבֶל שֶׁהָיָה מָתוּחַ כְּעֵין גֶּשֶׁר - וְעָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן. אָמַר לוֹ מִין אֶחָד: עַם פָּזִיז, שֶׁהִקְדַּמְתֶּם פִּיכֶם לְאָזְנֵיכֶם, כְּשֶׁאֲמַרְתֶּם בְּמַתַּן תּוֹרָה "נַעֲשֶׂה" לִפְנֵי "נִשְׁמַע", עֲדַיִן בִּפְזִיזוּתְכֶם אַתֶּם עוֹמְדִים! מַדּוּעַ לֹא יָכֹלְתָּ לְהַמְתִּין עוֹד זְמַן קָצָר, וְלַעֲבֹר בְּמַעְבֹּרֶת? אָמַר לוֹ ר' זֵירָא: מָקוֹם שֶׁמֹּשֶׁה וְאַהֲרֹן לֹא זָכוּ לְהִכָּנֵס בּוֹ, אֲנִי מִי יֹאמַר שֶׁאֶזְכֶּה לוֹ? וְשֶׁמָּא יֶאֱרַע לִי דָּבָר קֹדֶם כְּנִיסָתִי, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֲנִי מְמַהֵר.
בבלי כתובות
ר' זירא החל את דרכו בבבל, ולמד אצל רב הונא. זמנו – הדור שהשלישי של אמוראי בבל. לו היה ארץ ישראלי במקור, היו קוראים לו זעירא. מה שזיכה אותו בשם זה היתה קומתו הנמוכה. ר' זירא הרבה בסיגופים, ואף בחן את כוח הסבל שלו באש, ומשום כך נקרא גם קטינא חריך שקי, ובעברית – הקטן חרוך השוקיים.
ר' זירא השתוקק לעלות לארץ ישראל, אותה חיבב מאוד והפליג בשבחיה. מקצת דבריו על הארץ: "אוירא דארץ ישראל מחכימא", "שיחתן של בני ארץ ישראל תורה". הוא עלה לארץ ישראל לבסוף, למרות התנגדות רבו, רב יהודה. לפני עלייתו צם ר' זירא 100 תעניות כדי לשכוח את התלמוד הבבלי, על מנת שיוכל ללמוד תלמוד ארץ ישראל ביישוב הדעת ובדעה צלולה.
במדרש שלפנינו מתואר רגע הכניסה של ר' זירא לארץ. הוא חסך לעצמו את ביקורת הדרכונים בנתב"ג, והגיע ברגל ממזרח, עד שעמדו רגליו על שפת הירדן, גבולה של הארץ. הוא היה כה נלהב להיכנס לארץ, שלא המתין למעבורת (באותם הימים היה הירדן רחב כמו הוולגה...), והעדיף להרטב תוך שהוא אוחז במיצר, הלא הוא החבל המתוח בין שתי גדות הנחל.
ומי פוגש את ר' זירא בצד השני? מין אחד, כלומר נוצרי, והוא לא מתכוון לוותר על ההזדמנות ללעוג ליהודי המסורתי. 'איזה עם פזיז אתם?!' – אומר המין – 'ממש כמו במתן תורה, כשאמרתם 'נעשה' לפני 'נשמע'. גם כעת אתה ממהר לחצות את הירדן ולא יכול להמתין למעבורת שתגיע?!'
האם טמונה בהערה הלעגנית הזאת גם ביקורת של נצרות על יהדות? יתכן שכן. היהדות הוא דת של מצוות, של עשייה, בעוד שהנצרות היא דת של אמונה, של שמיעה.
ר' זירא הנלהב עונה לאותו מין תשובה שאינה וכחנית. הוא יודע שמשה ואהרן לא זכו להיכנס לארץ, ועל כן עבורו זו תהיה זכות גדולה להצליח ולהיכנס. הוא גם מכיר בעובדה, שהחיים קצרים, ובכל רגע יכול לקרות לך משהו שישבש את תכניותיך ושאיפותיך, ועל כן אין להתמהמה, אלא לאחוז בחבל-המיצר, לטבול את הרגליים במים, ולחצות אל הצד השני כמה שיותר מהר!
לא דומה בדיוק לממתינים בסבלנות למשיח, האומרים: 'ואף על פי שיתמהמה – בוא יבוא'.
ומה עשה ר' זירא בישראל? מהירדן הגיע לטבריה, ושם למד אצל ר' יוחנן. בבבלי סנהדרין מסופר שקירב את בריוני טבריה על מנת להחזירם בתשובה, דבר שהחכמים בדורו לא ראו בעין יפה, אולם אחרי שנפטר, חזרו אותם בריונים בתשובה מפחדם שאין מי שיתפלל עליהם כעת ויצילם מעונש בעולם הבא.
האם נותרו בריונים בטבריה עד היום? על פי העיתונים – כן...