וַיְהִי כִּי רַבּוּ בְּנֵי הָאָדָם בַּיָּמִים הָהֵם, וּבָנוֹת יָפוֹת וְנָאוֹת יָלְדוּ לָהֶם. וַיִּרְאוּ אוֹתָן הַמַּלְאָכִים בְּנֵי הַשָּׁמַיִם, וַיַּחְמְדוּ אוֹתָן, וַיּדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: לְכָה נִבְחֲרָה לָנוּ נָשִׁים מִבְּנוֹת הָאָדָם, וְנוֹלִידָהּ לָנוּ בָּנִים. וַיֹּאמַר אֲלֵיהֶם שֶׁמְּחַזַּי, וְהוּא נְשִׂיאָם: יָרֵאתִי פֶּן תְּמָאֲנוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְהָיִיתִי אֲנִי לְבַדִּי נוֹשֵׂא הֶעָווֹן הַגָּדוֹל. וַיַּעֲנֻהוּ כֻּלָּם וַיֹּאמְרוּ: הִשָּׁבַע נִשָּׁבַע כֻּלָּנוּ, וְהִתְקַשַּׁרְנוּ בְּחֵרֶם בֵּינוֹתֵינוּ לְבִלְתִּי סוּר מִן הָעֵצָה הַזֹּאת, וּבָהּ נַעֲשֶׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. אָז נִשְׁבְּעוּ כֻּלָּם יַחַד, וְיִתְקַשְּׁרוּ בֵּינֵיהֶם בְּחֵרֶם. וְיִהְיוּ כֻּלָּם מָאתַיִם מַלְאָךְ, וַיֵּרְדוּ בִּימֵי יֶרֶד עַל רֹאשׁ הַר חֶרְמוֹן, וְיִקְרְאוּ לָהָר חֶרְמוֹן, כִּי בּוֹ נִשְׁבְּעוּ וְהֶחֱרִימוּ בֵּינֵיהֶם... וַיִּקְחוּ לָהֶם, הֵם וְכָל הָאֲחֵרִים עִמָּהֶם, נָשִׁים, וְיִבְחֲרוּ לָהֶם אִישׁ אִישָׁהּ אֶחָת, וַיָּחֵלּוּ לָבוֹא אֲלֵיהֶן, וְיִדְבְּקוּ בָּהֶן, וִילַמְּדוּן קְסָמִים וּכְשָׁפִים, וַיּוֹרוּן לִכְרוֹת שָׁרָשִׁים וּצְמָחִים. וְהֵן הָרוּ, וַתֵּלַדְנָה גִּבּוֹרִים גְּדוֹלִים, שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אַמָּה גָּבְהָם... וַעֲזַזְאֵל לִמֵּד אֶת בְּנֵי הָאָדָם לַעֲשׂוֹת חֲרָבוֹת וּמַאֲכָלוֹת וּמָגִנִּים וְשִׁרְיוֹנוֹת, וַיּוֹדִיעֵם אֶת מַחְצְבוֹת הָאֲדָמָה וּמְלֶאכֶת מַחְצַבְתָּן, וּצְמִידִים וַעֲדָיִים וּמַעֲשֶׂה הַפּוּךְ, וּלְיַפּוֹת אֶת גַּבּוֹת הָעֵינַיִם וְכֹל הָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת וְכֹל צִבְעֵי רִקְמָתַיִם. וַתְּהִי רִשְׁעָה רַבָּה, וַיַּעֲשׂוּ זִמָּה, וַיַּתְעוּ וַיַּשְׁחִיתוּ בְּכֹל דַּרְכֵיהֶם. שֶׁמְּחַזַּי לִמֵּד כְּשָׁפִים וּכְרֹת שָׁרָשִׁים, אֲרַמְרָס הֶתֵּר כְּשָׁפִים, בַּרְקִיאֵל חָזוֹת בַּכּוֹכָבִים, כּוֹכְבִיאֵל מַעֲרֶכֶת הַכּוֹכָבִים, וּתְמִיאֵל רְאוֹת בַּכּוֹכָבִים, וְסֵהָרִיאֵל תְּקוּפַת הַיָּרֵחַ. וַיְּהִי כַּאֲשֶׁר גָּוְעוּ בְּנֵי הָאָדָם, וַיִּזְעֲקוּ, וַתַּעַל שַׁעֲוָתָם הַשָּׁמָיְמָה.
סֵפֶר חֲנוֹךְ א' פֶּרֶק ח'
ספר חנוך, כמו ספר היובלים, שייך לספרות החיצונית של תקופת בית שני, והוא אחד החשובים בקבוצת ספרים זאת. שניהם מציגים גרסאות שונות לכתוב בבראשית פרק ו'.
מה מלמד אותנו ספר חנוך? מאתיים מלאכים חברו יחדיו למעשה הנורא של הזדווגות אסורה עם בנות האדם. הם נשבעו זה לזה לאחריות משותפת למעשה, וחתמו בחרם, שהוא המקור לשמו של ההר עליו התכנסו, הר חרמון. הם הולידו נפילים, שגובהם שלושת אלפי אמה! אותם מלאכים הם שלימדו את בני האדם כל מיני מלאכות, שהאדם לא הכיר לפני כן – כשפים, צמחי מרפא, קוסמטיקה, אסטרולוגיה, חישובי זמן, הפקת מחצבים ויצור כלי נשק. התפתחות התרבות האנושית היא, על פי ספר חנוך, בהשראה מידע שמיימי.
ומכאן השם 'עֲזַזְאֵל', שהוא שמו של אחד מהשדים המלאכים. שרידי הפולחן לשד הזה, שהיה אולי נהוג במדבריות המזרח תיכוניים, נטמעו במנהג השלכת השעיר לעזאזל ביום הכיפורים.
אילו שמות ניתן לשדים של היום? אולי פֵייק-אֵל או שֵׁיימ-אֵל.