אוֹהַבְךָ - מִי שֶׁהוֹלֵךְ עִמְּךָ בֶּאֱמוּנָה, וְיוֹעֵץ אוֹתָךְ לְטוֹב, וּבָא עִמְּךָ מִצַּד שִׂכְלְךָ, לֹא מִצַּד תַּאֲוָתְךָ.
אוהב הוא חבר קרוב מאד, שנאמנותו אינה מוטלת בספק. מֵחָבֵר שכזה אפשר ליטול עצה, וכאשר מצויים אנו בסערת רגשות, יתרום החבר את המבט השכלי שלו, שיועיל לנו. הוא אינו השותף לרגשותיך ברגע זה, ולבטח לא לִיְצָרֶיךָ, אִתָּם לְךָ עצמך קשה להתמודד.
אַל תַּחֲלִיף חָבֵר קַדְמוֹן בְּחָבֵר חָדָשׁ, בְּעוֹד שֶׁלִּבּוֹ יָשָׁר עִמְּךָ.
חברים אינם גרביים, הניתנים להחלפה מדי יום. חבר טוב אינו חבר 'יָשָׁן'. חברות אמיתית אינה מתיישנת. מצאת חבר טוב – דְּבַק בו!
אַל תִּבְחַר לְחָבֵר, אֶלָּא מִי שֶׁיַּכִּיר עֵרֶךְ עַצְמוֹ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר עֵרֶךְ עַצְמוֹ - אֵין טוֹב בְּחֶבְרָתוֹ.
זו עצה מעניינת. אין די בכך, שחברך אוהב אותו כְּלִבּוֹ. אדם, שאינו מכיר בערך עצמו, יתכן שהוא ניחן במידות תרומיות רבות, אך תמיכתו בך אינה מובטחת, שכן יציבותו רופפת. חוסר ביטחון עצמי עלול להוביל אותו לשינוי דעות קיצוני בעת קשה, בשעת מבחן.
חָבֵר, שֶׁיַּגִּיד לְךָ מוּמְךָ בֵּינְךָ לְבֵינוֹ, בְּכָל עֵת שֶׁיִּפְגָּעֲךָ - טוֹב לְךָ מֵחָבֵר, שֶׁיִּתֵּן לְךָ בְּכָל עֵת שֶׁיִּפְגָּעֲךָ, דִּינָר זָהָב.
הדבר הטוב ביותר שיכול חבר טוב לתת לך הוא הבעת דעה גלויה ובלתי משוחדת על מעשיך, ובמיוחד כאשר אתה שוגה. אם הוא מסוגל לכך, הרי שאהבתו אותך לא תמנע אותו מלהזהירך מפני טעויות גורליות. עדיף לשמוע ביקורת קשה מידיד אמת מאשר מאנשים העוינים לך.
אָמְרוּ לֶחָכָם, מִי תֶּאֱהָב יוֹתֵר: אָחִיךָ אוֹ חֲבֵרְךָ? וְאָמַר: אֵינֶנִּי אוֹהֵב (את) אָחִי עַד שֶׁיִּהְיֶה חֲבֵרִי.
כשאחים נעשים חברי-אמת, זו מתנה לכל החיים. במציאות לא כל האחים הם כאלה, ואבן גבירול מעדיף חבר-אמת על אח שאינו כזה.
כְּשֶׁתִּשְׁאַל עַל אָדָם, שְׁאַל מִי רֵעֵהוּ, כִּי כָל אָדָם יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה רֵעֵהוּ.
האמירה 'כָּל אָדָם יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה רֵעֵהוּ' אינה נכונה תמיד, לדעתי, אבל אם יש לך ידיד-אמת, לבטח תצליחו להבהיר ביניכם את הניגודים ואת אי-ההסכמות שלכם, עד שלבסוף ילך אחד מכם בדרכו של רעהו. ההמלצה 'כְּשֶׁתִּשְׁאַל עַל אָדָם, שְׁאַל מִי רֵעֵהוּ' דוקא מתאימה לחשיבות הכרת החברה האנושית שבה מסתובב האדם, אודותיו אתם חוקרים. אם הוא מסתובב בחברה לא הגונה – זה אומר עליו משהו.
הָאוֹהֵב הַנֶּאֱמָן (הוא) מִי שֶׁהִתְנַדֵּב לְךָ בְּמָמוֹנוֹ בְּעֵת צָרְכְּךָ, וּבְנַפְשׁוֹ - בְּעֵת צָרָתְךָ.
לכאורה שני המאפיינים זהים בחשיבותם, אך נראה, שאבן גבירול מעריך יותר את המאפיין השני – השותפות הנפשית המלאה עם החבר בעת צרה. אם לחברך יש הרבה כסף, נתינתו לך, כשאתה זקוק לכך, אינה מעידה על הרבה, שכן עבורו מתן הכסף אינו מהווה קושי.
כְּשֶׁתִּרְצֶה לְהִתְחַבֵּר עִם אָדָם - הַכְעִיסֵהוּ. אִם יוֹדֶה לְךָ עַל הָאֱמֶת בְּעֵת כַּעֲסוֹ הִתְחַבֵּר לוֹ. וְאִם לֹא - עֲזֹב אוֹתוֹ.
למה הכוונה במילה 'הַכְעִיסֵהוּ'? על פי אחד הפסוקים הקודמים אפשר להבין את ההכעסה כאמירת דברי ביקורת קשים, העלולים לעורר במבוקר כעס; אבל זה בדיוק המבחן לחבר-אמת; ואם מי שהשמעת באוזניו דברי ביקורת קשים יודה לך – סימן שהוא נותן בך אמון, וכי הוא משוכנע, שמה שאמרת לו, נאמר מתוך דאגה אמיתית לטובתך. הסיומת של הקטע מעוררת תהיה. אם חברך שרוי במצוקה ובסערת נפש גדולה, והוא חש בעצמו אשמה על מעשיו – לפעמים אפילו אם הדברים נאמרו מפיך, מפי חבר קרוב, יקשה עליו לקבל דברי ביקורת אלה. הייתי מוסיף, כי אם חבר אמת אתה, אל תעזוב אותו, גם אם הוא כועס עליך. הוא יווכח, כי למרות הביקורת שלך, אתה לא נוטש אותו, אלא דואג לו ומציע את קרבתך. זמן יחלוף, ואולי הוא יתפכח, והוא יקבל גם את דבריך וגם את אהבתך ברצון.
מבחר הפנינים לשלמה אבן גבירול