רַבִּי אֱלְעָזָר, לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ, אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתַּשְׁכֵּן בְּפוּרֵינוּ אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת, וְתַרְבֶּה גְּבוּלֵנוּ בְּתַלְמִידִים. וְתַצְלִיחַ סוֹפֵנוּ אַחֲרִית וְתִקְוָה, וְתָשִׂים חֶלְקֵנוּ בְּגַן־עֵדֶן, וְתַקְּנֵנוּ בְּחָבֵר טוֹב וְיֵצֶר טוֹב בְּעוֹלָמֶךָ, וְנַשְׁכִּים וְנִמְצָא יִחוּל לְבָבֵנוּ לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְתָבוֹא לְפָנֶיךָ קוֹרַת נַפְשֵׁנוּ לְטוֹבָה. רַבִּי יוֹחָנָן, לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ, אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתָּצִיץ בְּבָשְׁתֵּנוּ, וְתַבִּיט בְּרָעָתֵנוּ, וְתִתְלַבֵּשׁ בְּרַחֲמֶיךָ, וְתִתְכַּסֶּה בְּעֻזֶּךָ, וְתִתְעַטֵּף בַּחֲסִידוּתֶךָ, וְתִתְאַזֵּר בַּחֲנִינוּתֶיךָ, וְתָבוֹא לְפָנֶיךָ מִדַּת טוּבְךָ וְעַנְוְתָנוּתֶךָ. רַבִּי זֵירָא, לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ, אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁלֹא נֶחֱטָא, וְלֹא נֵבוֹשׁ, וְלֹא נִכָּלֵם מֵאֲבוֹתֵינוּ. רַבִּי חִיָּא, לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ, אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תּוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ, וְאַל יִדְוֶה לִבֵּנוּ, וְאַל יֶחְשְׁכוּ עֵינֵינוּ. רַב, לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ, אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּתֵּן לָנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִימָה, חַיִּים שֶׁל עֹשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָּנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא לָנוּ אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה.
עין יעקב, ברכות
תפילות קבע הלכו והתגבשו לאחר חורבן הבית. החכמים המוזכרים במדרש שלפנינו הם כולם (אולי מלבד ר' אליעזר) בני הדורות שאחרי החורבן, ותפילת קבע היתה אצלם מנהג מוכר. עם זאת לא נפקד מקומה של תפילת התחנון, התפילה הספונטנית, שאין לה טקסט קבוע. במדרש מוזכרים חמישה חכמים, שנהגו לסיים את תפילת הקבע שלהם בגרסה אישית, כל אחד וטעמו שלו. מעניין שכל הגרסאות נאמרות בלשון רבים, בשם הקהילה המתפללת.
ר' אלעזר (ויש אומרים: ר' אליעזר) מבקש שבגורלנו (פּוּרֵינוּ) יפלו אהבה ואחוה ושלום ורעות (מזכיר את נוסח שבע הברכות?), שירבו לומדי התורה, שנזכה לגן-עדן, שנזכה לחברים טובים וליצר טוב (שייאבק ביצר הרע), שתגדל בנו יראת שמים, ושנשביע את רצון הקב"ה. התפילות שונות אחת מרעותה, וביחד הן אוסף משאלות מאד מגוון.
ר' יוחנן ממקד מבט על חסרונותינו האנושיים, ועל הבקשה שהאל יתמלא ברחמים עלינו, ולא ישפוט אותנו לחומרה.
ר' זירא אינו מבקש את סליחת האל על חטאינו, כי אם מבקש שנתחזק ולא נחטא, לא נבוש ולא נבייש את אבותינו.
ר' חיא מודע לפער הגדול בין תורת ה' למידת קיום מצוות התורה על ידינו, והוא מייחל לכך 'שתהא תורתך אומנותנו'. כמו כן הוא מבקש שנצטער פחות, ושנוכל לראות את האור.
רב מסיים את הרשימה בתפילה עשירה מאד בתכניה. מהו אותו 'חילוץ עצמות', הנזכר בתפילה? עפ"י הרב עדין שטיינזלץ, זו האפשרות לנוע ממקום למקום ולא להיות כבולים למקום אחד בלבד. רב עצמו נהג לחלץ עצמותיו ולנדוד בין בבל לארץ ישראל מספר פעמים בחייו. הבקשה לחיים שאין בהם בושה וכלימה היא מאד מיוחדת. בושה וכלימה באים ביחד עם רגשות חרטה על חטא שחטאנו. חיים שאין בהם בושה וכלימה הם חיים של חסידות, של הימנעות מחטא. וכדי להשיג את הכל בחבילה אחת, חותם רב בבקשה צנועה במיוחד – ל'חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא לָנוּ אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה'.
נוסחים שונים אלה של סיום תפילה מבטאים כמה רעיונות חשובים: התפילה היא פעולה קהילתית. המתפללים בבית הכנסת הם ציבור. הנמען של התפילה הוא, כמובן, האל. את התפילה מוביל חזן או רב, והוא מדבר בשם הקהילה כולה. לאחר התפילה, שהיא, כאמור, התחליף להקרבת הקרבנות במקדש, שאיננו עוד, מבקשת הקהילה כמה דברים עבורה. בדברים שהקהילה מבקשת יש אופטימיות, רצון לחזק את הקשר עם האל, רצון להשתפר במידות ולהתרחק מחטא, ובקשה מהאל שיראה בעינים טובות וחומלות את הציבור העומד לפניו. תפילות אלה מייצגות את מצב הרוח הנינוח והאופטימי, המתאים לרגע שלאחר סיום התפילה.