וַיֶּרֶב (ישוע) לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם (אל תלמידיו) בִּמְשָׁלִים, לֵאמֹר: הִנֵּה הַזּוֹרֵעַ יָצָא לִזְרֹעַ, וַיִּזְרַע, וַיִּפֹּל מִן־הַזֶּרַע עַל־יַד הַדָּרֶךְ, וַיָבֹאוּ הָעוֹף וַיֹּאכְלֻהוּ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־מְקוֹם הַסְּלָעִים, אֲשֶׁר אֵין שָׁם אֲדָמָה הַרְבֵּה, וַיְמַהֵר לִצְמֹחַ, כִּי אֵין לוֹ עֹמֶק אֲדָמָה, וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּצָּרֵב, וַיּיבָשׁ, כִּי אֵין־לוֹ שֹׁרֶשׁ; וְיֵשׂ אֲשֶׁר נָפַל בֵּין הַקֹּצִים, וַיַּעֲלוּ הַקֹּצִים וַיְמַעֲכֻהוּ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה, וַיִּתֵּן פֶּרִי - זֶה מֵאָה שְׁעָרִים, וְזֶה שִׁשִּׁים, וְזֶה שְׁלֹשִׁים. מִי אֲשֶׁר לוֹ אָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, יִשְׁמָע. וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו הַתַּלְמִידִים, וַיֹּאמְרוּ: לָמָּה זֶּה בִּמְשָׁלִים תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם?
...
לָכֵן אַתֶּם שִׁמְעוּ־נָא אֵת מְשַׁל הַזּוֹרֵעַ׃ כָּל־אִישׁ שֹׁמֵעַ אֶת־דְּבַר הַמַּלְכוּת, וְלֹא יְבִינֵהוּ, וּבָא הָרָע, וְחָטַף אֶת־הַזָּרוּעַ בִּלְבָבוֹ, הוּא הַנִּזְרָע עַל־יַד הַדָּרֶךְ; וְהַנִּזְרָע עַל־מְקוֹם הַסְּלָעִים הוּא הַשֹּׁמֵעַ אֶת־הַדָּבָר, וּמִיָּד יִקָּחֶנּוּ בְשִׂמְחָה, וְלוֹ אֵין שֹׁרֶשׁ תַּחְתָּיו, וְיָקוּם רַק לְשָׁעָה, וּבִהְיוֹת צָרָה וּרְדִיפָה בִּגְלַל הַדָּבָר - יִכָּשֵׁל כְּרָגַע; וְהַנִּזְרָע אֶל־הַקֹּצִים הוּא הַשֹּׁמֵעַ אֶת־הַדָּבָר, וְדַאֲגַת הָעוֹלָם הַזֶּה וְנִכְלֵי הָעֹשֶׁר יְמַעֲכוּ אֶת־הַדָּבָר, וּפְרִי לֹא־יִהְיֶה לּוֹ; וְהַנִּזְרָע עַל־הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הוּא הַשֹּׁמֵעַ אֶת־הַדָּבָר, וּמֵבִין אֹתוֹ, אַף־יַעֲשֶׂה פֶרִי, וְנָתַן זֶה מֵאָה שְׁעָרִים, וְזֶה שִׁשִּׁים, וְזֶה שְׁלֹשִׁים.
הבשורה על פי מתי
'דבר המלכות', עליו מדבר ישוע, הוא הבשורה בדבר הכניסה למלכות שמים. ומהי אותה מלכות שמים, על פי ישוע? מונח זה קיים בדברי חז"ל, אך משמעותו שונה. הנה מדרש ממסכת ברכות:
מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן? אָמַר לָהֶם: אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת.
על פי הכתוב במסכת ברכות ניתן להבין כי מלכות שמים היא הסמכות הבלעדית שיש לשמים עלינו, אם אנו מקבלים עלינו מלכות זו. קבלת מלכות שמים זהה עם קבלת עול מצוות, והיא טוטאלית.
אצל ישוע מלכות השמים היא לפעמים הבטחה לטוּב שיעניק אלוהים להולכים בדרכו, לפעמים אוצר שיש לגלותו ולשומרו, ולפעמים הקהילה ההולכת בדרך ישוע, וגדלה ומתרחבת. ישוע מדבר על מלכות השמים במשלים שונים, וכל אחד מהם תורם משהו נוסף למשמעות המונח הזה.
דוקא העמימות של מובן המונח 'מלכות השמים' מספקת מגוון של תשובות ומטרות למאמינים החדשים. השאיפה להגיע אל מלכות השמים ולהתקבל בה יכולה להתכוון לחיינו אנו, או לעולם הבא.
במשל הזורע אפשר להבין את מלכות השמים כרעיון אידיאלי, שיתגשם בעתיד בעקבות הזרעים הנזרעים כעת, בחיינו, על ידי המורה. זרעים אלה מכילים בתוכם כבר את הפוטנציאל, אך התממשותו של פוטנציאל זה אינה מובטחת. אם יפול הזרע על קרקע דשנה, אם דברי המורה יתקבלו באוזנים קשובות ומוכנות להתמסר, יש תקווה שהזרע ינבוט ויתפתח לצמח בריא ומאריך ימים. ישוע אינו יכול להבטיח לתלמידיו ישועה מיידית. דבריו, הנשענים על מוסר התורה, מושמעים במציאות בה קיימות הרבה עוולות, והסיכוי לבוא מלכות השמים בימיו אינו גבוה.
הזרע שנופל בצד הדרך, ועל כן לא ינבוט, הוא דבר המורה, המגיע לאוזנים זרות, שאינן יודעות מה לעשות בו. הזרע הנופל אל קרקע סלעית הוא דבר המורה, המתקבל בשמחה על ידי תלמיד שטחי או חסר יכולת להתחייב לטווח ארוך, וההתלהבות שלו מדבר המורה תדעך במהירות. הזרע הנופל בין קוצים הוא דבר המורה, הנשמע על ידי תלמיד, שצרות הקיום המתמשכות מייאשות אתו מלהתמיד בדרך התורה. משל הזורע מבטא גם ציפיה מהתלמידים, שיבחנו עצמם ואת נכונותם להתחייב, אך הוא מבטא גם ציפייה מעצמו, שישכיל למצוא את התלמידים, היכולים להוביל את השינוי.
אם נשוב לדברי רבן גמליאל במסכת ברכות, וננסה לקשרם למשל הזורע, נוכל לומר כי הקרקע הדשנה, שבה יש לזרעי מלכות השמים סיכוי טוב לנבוט ולצמוח, היא נכונותם של בני האדם לקבל עליהם בלב שלם ובעקביות את מצוות התורה, מה שרבן גמליאל קורא לו 'קבלת עול מלכות שמיים'.