"אָנֹכִי לָהּ', אָנֹכִי אָשִׁירָה" (שׁוֹפְטִים ה). "כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבֹא" (יִרְמְיָהוּ מו). בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הקב"ה לִתֵּן תּוֹרָה, שָׁמְעוּ תָּבוֹר וְכַרְמֶל, וְהִנִּיחוּ מְקוֹמָם, וּבָאוּ לָהֶם, וְשָׁט כַּרְמֶל בַּיָּם, והקב"ה צִוָּה לָהֶם: "לָמָּה תְּרַצְּדוּן, הָרִים גַּבְנֻנִּים?" (תְּהִלִּים סח). לָמָּה אַתֶּם רָצִים וּמִדְיָנִים? בַּעֲלֵי מוּמִין אַתֶּם! כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק. "הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ" (שם) זֶה סִינַי, ואעפ"כ פָּרַע לָהֶם הקב"ה שְׂכָרָם בְּטֵרוּף, שֶׁנִּטְרְפוּ וּבָאוּ. בְּתָבוֹר נָפַל סִיסְרָא וְחַיְּלוֹתָיו, וְנַעֲשָׂה לְיִשְׂרָאֵל יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ. כֵּיוָן שֶׁנָּפְלוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, נֶאֱמַר בּוֹ: "אָנֹכִי לָהּ', אָנֹכִי אָשִׁירָה". בְּסִינַי נֶאֱמַר 'אָנֹכִי', וּבְתָבוֹר נֶאֱמַר בּוֹ: "אָנֹכִי לָהּ', אָנֹכִי אָשִׁירָה". בְּסִינַי נֶאֱמַר 'אָנֹכִי', וּבְתָבוֹר נֶאֱמַר שְׁנֵי פְּעָמִים, וּבְכַרְמֶל נִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה, וְנֶאֱמַר בּוֹ: "ה' הוּא הָאֱלֹהִים" (מְלָכִים א יח) כְּנֶגֶד "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ".
מדרש תנחומא
המדרש שלפנינו עושה סלט נחמד מחמישה פסוקים מקראיים שונים. העוגן של המדרש הוא, כמובן, שירת דבורה, אותה שירה שנשאה דבורה הנביאה אחרי הנצחון על סיסרא, מצביאו של יבין מלך חצור הכנענית. אותו קרב התחיל בירידת צבאו של ברק בן אבינועם מהר תבור, ונסתיים בנחל הקישון, שגרף את הצבא הכנעני אל מפרץ חיפה.
על פי המדרש, אותו ניצחון הביא לו, להר תבור, תהילה, ועטור תהילה זו בא התבור אל האל לקראת מעמד הר סיני, שחל מאות שנים לפני כן (!), בבקשה, שיכבד אותו בקביעת מעמד מתן תורה על פסגתו. לא נתווכח על ההבדל בין הנופים היפים הנשקפים מפסגת התבור ומפסגות ההר הגבוה של סיני, אבל התבור סבור היה שפשוט מגיע לו...
מאיפה שואבים חז"ל את ההשראה לאגדה הזאת? מפסוק אחד בירמיהו, האומר: "כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבֹא". בפרק מ"ו בירמיהו מופיעה נבואה מיוחדת על הגויים, מצרים ובבל, נבואה שזמנה הוא אחרי קרב כרכמיש המפורסם. ירמיהו מנבא את מפלת מצרים לפני צבאו של נבוכדנצר הבבלי, ואומר כי נבואתו תתממש ללא ספק, כמו שהתבור קבוע במקומו בהרים, וכמו שהכרמל יושב לנצח על שפת הים. חז"ל לוקחים את הפסוק הזה לכיוון אחר לגמרי. מהפסוק הקטן הזה הם בונים סיפור על הרי התבור והכרמל, הבאים אל האל ומבקשים ממנו שהתורה תתקבל על פסגותיהם.
האל לא מקבל את הבקשה הזאת, כידוע, והתורה ניתנת לבני ישראל מעל פסגת הר סיני. לו היתה מתקבלת מעל התבור או הכרמל, המסע במדבר היה מתקצר לבטח בכארבעים שנה...
מִסֵּפֶר תהלים שואבים חז"ל את ההשראה לניסוח תשובתו של האל לתבור ולכרמל: "לָמָּה תְּרַצְּדוּן, הָרִים גַּבְנֻנִּים?". מזמור ס"ח, שלדעת פרופ' ישראל קנוהל יש בו רמזים ועדויות לאירועים היסטוריים חשובים בחיי העם (ועל כך דן במפורט ספרו 'השם - המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים'), יש בו פסוקים המזכירים את שירת דבורה, וכך מתירים לעצמם חז"ל לנבור באותו מזמור, ולמצוא בו חומרים נוספים לאגדה שהם רוקחים.
"לָמָּה תְּרַצְּדוּן, הָרִים גַּבְנֻנִּים?" היא תשובתו של האל לתבור ולכרמל. חז"ל מציעים פירוש חביב למילה המיוחדת 'תְּרַצֵּדוּן' – 'רָצִים וּמִדַּיְנִים'. האל שואל את ההרים מדוע הם טרחו לבוא ולהתווכח אתו על קביעת מקום מתן תורה. "הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ" מאותו מזמור הוא סִינַי, אותו חמד האל. הכרמל והתבור הם בסך הכל הרים גבנוניים – או גיבנים או דקים, נמוכים מדי.
ובכל זאת, אומרים חז"ל, גמל האל לשני הרים אלה על תשוקתם להשתלב באירוע התגלות האל לעם. תבור זכה במפלת סיסרא מידי ברק, ואילו כרמל זכה לנצחון אליהו הנביא על ארבע מאות נביאי הבעל. בשני אירועים אלה באה לידי ביטוי גדולתו של האל. בתבור שרה דבורה "אָנֹכִי לָהּ', אָנֹכִי אָשִׁירָה", ובכך קידשה את שם האל פעמיים (!). בכרמל קרא העם למראה הפלא של ירידת האש משמים "ה' הוּא הָאֱלֹהִים!".
ואם עדיין לא התעייפנו מהנבירה בפסוקי המקרא, נשוב אל 'השם', ספרו המעניין של קנוהל, ובו הצעה בלתי שגרתית למיקום מעמד הר סיני בצפון הארץ, בהקשר לנוכחות האל הצפוני סִין, אל הירח המסופוטמי, ובצמוד לאירוע מלחמתי היסטורי, בו היה מעורב המלך המצרי מרנפתח. לא נעשה ספוילר למי מכם, העומדים לקרוא את הספר הזה. לא תצטערו.