כַּאֲשֶׁר הָיוּ רָבִים ר' חֲנִינָא ור' חִיָּא, אָמַר לוֹ ר' חֲנִינָא לר' חִיָּא: אִתִּי אַתָּה רָב? שֶׁאִם חַס וְשָׁלוֹם נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, מַחֲזִיר אֲנִי אוֹתָהּ מִפִּלְפּוּלִי, שֶׁעַל יְדֵי חֲרִיפוּתִי אוּכַל לַחֲזֹר וּלְגַלּוֹת אֶת הַדְּבָרִים שֶׁנִּשְׁתַּכְּחוּ.
אָמַר לוֹ ר' חִיָּא: אֲנִי עוֹשֶׂה שֶׁלֹּא תִּשָּׁכַח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאֲנִי מֵבִיא פִּשְׁתָּן, וְזוֹרֵעַ וְאוֹרֵג מִן הַפִּשְׁתָּן רְשָׁתוֹת, וְצַד צְבָאִים, וְשׁוֹחֵט אוֹתָם, וּמַאֲכִיל אֶת בְּשָׂרָם לַיְּתוֹמִים, וַאֲנִי עוֹשֶׂה מְגִלּוֹת מְעוֹרוֹת צְבָאִים, וַאֲנִי הוֹלֵךְ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, וְכוֹתֵב אֲנִי חֲמִשָּׁה חֻמָּשִׁים לַחֲמִשָּׁה תִּינוֹקוֹת, וְשׁוֹנֶה אֲנִי שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל מִשְׁנָה לְשִׁשָּׁהּ תִּינוֹקוֹת, וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֲנִי אוֹמֵר לוֹ: שְׁנֵה אֶת מָה שֶׁלָּמַדְתָּ לַחֲבֵרְךָ, וְעַל יְדֵי כָּךְ לְמֵדִים כֻּלָּם תּוֹרָה וּמִשְׁנָה כֻּלָּהּ.
בבלי כתובות עפ"י שטיינזלץ
שני חכמים, ר' חנינא ור' חיא, מתווכחים ביניהם מי עושה יותר למען לא תישכח תורה מישראל. ר' חיא הוא מאחרוני התנאים בארץ-ישראל, עלה מבבל וישב בטבריה כיועצו של רבי יהודה הנשיא. ר' חנינא, מעט צעיר ממנו, אף הוא עולה מבבל, היה תלמידו של רבי, וישב אחריו בראש ישיבת ציפורי.
ר' חיא מתגאה ביכולת שלו להיכנס לסוגיות תורניות שנשתכחו, ולהפיח בהן רוח חיים. כל זאת הוא עושה באמצעות היכולת הלמדנית שלו, שהיא חריפה ומפולפלת.
ר' חנינא משיב לו תשובה ארכנית מעט, שתחילתה אינה קשורה כלל בלימוד תורה. מי שיש לו סבלנות להקשיב לדבריו, יבין עד מהרה, כי ר' חנינא עושה הרבה יותר מר' חיא למען הפצת תורה בישראל. הוא מתחיל בעשייה פרוזאית ומייגעת. הוא יוצר במו ידיו רשתות ציד מפשתן, יוצא אל השדה וצד צבאים. את בשר הצבאים הוא נותן כמאכל ליתומים חסרי-כל. מעורותיהם הוא מכין גליונות-קלף, ועליהם הוא מעתיק תורה ומשנה. את ספרי התורה והמשנה שיצר, מוסר ר' חנינא לתלמידים בעיר, שאין בה מלמדי תינוקות. לכל אחד מהתלמידים הוא אומר: למד את הכתוב בספרים, וְאַחַר לַמֵּד חבר נוסף.
מה עושה, אם כן ר' חנינא? במקום בו אין לימוד תורה לצעירים, ואין ספרי תורה ומשנה זמינים, הוא מכין ספרים, ומוסרם לתלמידים. חמש מגילות של תורה נמסרות לחמישה תלמידים. כל אחד ילמד אחת, ואחר, ככל הנראה, יחליף לאחרת, שיקבל מחברו. כך הוא עושה גם עם שש מגילות של סדרי המשנה. ר' חנינא מעמיד, אם כן, קבוצות תלמידים, ומלמד אותם גם כיצד יעבירו את הידע לתלמידים נוספים. יצירת הספרים עצמם דומה לפעולתו של ר' חיא, המשמר ומחזיר לתודעה שלו דברי תורה שכמעט ונשתכחו. העברת הספרים לתלמידים דווקא במקום בו הוראת התורה לילדים פסקה מוסרת לדור הבא גם את הידע התורני וגם את דרכי העברת הידע מאיש לרעהו. ההוראה, היא ההעברה מדור לדור, היא הפעולה האינטנסיבית ביותר של שימור הידע, רענונו, הרחבתו והפצתו.
הסיפור היה עוד יותר יפה אפילו, לו לא היו חכמים אלה מעידים על עצמם עד כמה טובים ומוצלחים הם. יפה יותר היה לו חכמים אחרים היו מעידים זאת עליהם.