וַיֶּאֱהַב אַבְרָהָם אֶת יַעֲקֹב, וְיִצְחָק אוֹהֵב אֶת עֵשָׂו. וַיַּרְא אַבְרָהָם אֶת מַעֲשֵׂה עֵשָׂו, וַיֵּדַע כִּי בְּיַעֲקֹב יִקָּרֵא לוֹ שֵׁם וְזֶרַע. וַיִּקְרָא לְרִבְקָה, וַיְצַו אוֹתָהּ עַל דְּבַר יַעֲקֹב בִּרְאֹתוֹ, כִּי גַּם הִיא אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב מֵעֵשָׂו. וְיֹאמַר אֵלֶיהָ: בִּתִּי, נִצְרִי אֶת בְּנִי אֶת יַעֲקֹב, כִּי הוּא יִהְיֶה תַּחְתַּי לִבְרָכָה בְּקֶרֶב בְּנֵי אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְכָל זַרְעוֹ לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה. כִּי יָדַעְתִּי, אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ ה' לְעַם, וְיַפְלֶה אוֹתוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. וְהִנֵּה בְּנִי יִצְחָק אוֹהֵב אֶת עֵשָׂו מִיַּעֲקֹב, וְעֵינַי הָרוֹאוֹת, כִּי בַּאֲמָנָה תֹּאהֲבִי אֶת יַעֲקֹב. וְעַתָּה עֲשִׂי אַךְ טוֹב לוֹ, וְהוּא יִהְיֶה לִידִיד לִבֵּךְ, כִּי הוּא יִהְיֶה לִי לִבְרָכָה עַל הָאָרֶץ מֵעַתָּה וְעַד כָּל דּוֹרוֹת עוֹלָמִים. תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ ,וְעִלְזִי בִּבְנֵךְ בְּיַעֲקֹב, כִּי אוֹתוֹ אֹהַב מִכָּל בָּנַי, כִּי הָיֹה יִהְיֶה בָּרוּךְ לְעוֹלָם, וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מָלֵא כָּל הָאָרֶץ, כִּי כַּאֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, גַּם זַרְעוֹ יִמָּנֶה. וְכָל הַבְּרָכוֹת אֲשֶׁר בֵּרֵךְ ה' אוֹתִי וְאֶת זַרְעִי, תִּהְיֶינָה גַּם לְיַעֲקֹב וּלְזַרְעוֹ לַנַּחֲלָה כָּל הַיָּמִים.
סֵפֶר הַיּוֹבְלִים
סופר ספר היובלים אוהב את יעקב, ומעדיף אותו על פני עשיו. בכך הוא בוחר בדרך הסלולה והמקובלת על בני עמנו, הרואים ביעקב את אביהם, ואת מעשיו כמופת לנו ולבני בנינו. האם מי שכתב את ספר בראשית היה גם הוא 'משוחד' לטובת יעקב? אני סבור שהוא היה מעט יותר נייטרלי. אכן, גם על פי ספר בראשית בחירתו של ה' היתה ביעקב, והוא אבי עמנו, ובכל זאת, ספר בראשית אינו מדביק לעשיו שום כתם מוסרי, בעוד שהוא מדווח לנו לא פעם על המעידות של יעקב אבינו.
מה מוסיף ספר היובלים על הסיפור המקראי? הוא מספר לנו על התערבותו של אברהם לטובת יעקב, אותו גם הוא, אברהם, מעדיף על עשיו. הוא יוזם את הפניה לרבקה, ומדבר על לבה, שתסלול ליעקב את הדרך לבכורה. הוא גם מנמק את בחירתו ביעקב כהליכה בעקבות האל. את מה שעושה רבקה עם יוזמתו זו של אברהם אנו מכירים היטב מהסיפור המקראי.
ואנו, המבקשים לקרוא את הטקסט המוכר הזה בעיניים חדשות ובלתי משוחדות, עומדים תמהים על אותה התערבות של הסבא בחיי המשפחה המסובכת שלו. לא מספיק מסובך שיש לנו עסק עם תאומים, שעניין הבכורה תלוי ועומד ביניהם ופוגם באחוות האחים שלהם? לא מספיק שאבא אוהב את האחד, בעוד שאמא אוהבת את האחר? לא מספיק שאבא הוא בעצמו ניצול של אירוע טראומטי, לו היה אחראי סבא? אז מה אתה מתערב, סבא אברהם?
המקרא ממעיט לספר אודות יצחק, בהשוואה ליריעות הסיפור הרחבות על אביו אברהם ועל בנו יעקב. אם נרצה לתרום רעיון משלנו לסיפור שלושה הדורות של האבות, נציע כי מרגע העקידה יצחק הוא 'הלום קרב', שנאלץ להמשיך ולסבול את נוכחות אביו בחייו. אנו, שקראנו את עקידת יצחק, והזדעזענו מההלם שנחת על הבן שנעקד על ידי אביו, לא קונים את מדרשי חז"ל, המנסים לספר לנו, שיצחק הזדהה עם המשימה שהוטלה על אביו, וכי הוא הציע את עצמו כקרבן לאל. יצחק הוא עבורנו הגיבור הטראגי, המרומה פעם אחת בהיותו ילד על ידי אביו, ופעם שניה בזקנתו, על ידי בנו, על ידי אשתו, ועל פי ספר היובלים – ביוזמת אביו הישיש.