אֶחָד הָיָה עָשִׁיר, וְהָיוּ לוֹ בְּנֵי בַּיִת הַרְבֵּה, וְהָיוּ גּוֹנְבִים מָמוֹנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עָשִׁיר, וּבְנוֹ הָאֶחָד שֶׁל הֶעָשִׁיר הָיָה יוֹדֵעַ, וְהָיָה אוֹמֵר לְאָבִיו: וַהֲלֹא גּוֹנְבִים לְךָ הַכֹּל! לָמָּה לֹא תִּזָּהֵר בָּהֶם? וְלֹא הָיָה מַאֲמִין לוֹ, וְהָיָה גּוֹעֵר בּוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַבֵּן, שֶׁלֹּא חָשַׁשׁ אָבִיו, אָמַר הַבֵּן: אֶגְנוֹב לְאָבִי הַכֹּל, שֶׁאִם לֹא אֶקַּח לוֹ, הֵם יִגְנְבוּ הַכֹּל, וְיִשָּׁאֵר אֲבִי עֵרֹם מִבְּלִי כֹּל, וְיִהְיֶה לְבִזָּיוֹן. מוּטָב לִגְנֹב לְאָבִי עַל מְנָת כְּשֶׁיְּהֵא עָנִי לְפַרְנְסוֹ וְלִשְׁמוֹר לְאָבִי, כְּשֶׁיִּשָּׁאֵר אָבִי רֵיק מִמָּמוֹנוֹ, שֶׁגָּנְבוּ לוֹ. אָמַר הַבֵּן לֶחָכָם: כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁגָּנְבוּ לוֹ, אָמַרְתִּי: אִם אַמְתִּין עַד שֶׁיִּגָּנֵב לוֹ הַכֹּל, יִשָּׁאֵר אָבִי לְבִזָּיוֹן! אָמַר לוֹ הֶחָכָם: אֱמֹר לְאָבִיךָ, שֶׁגָּנַבְתָּ לוֹ, וְיִמְחֹל לְךָ, וְתַחֲזִיר לוֹ הַכֹּל. אָמַר: אִם אֲנִי אַגִּיד לְאָבִי, הוּא יַחְשֹׁד אוֹתִי, וְיֹאמַר שֶׁאָנִי גָּנַבְתִּי הַכֹּל, וִיקַלְּלֵנִי, וּלְעוֹלָם לֹא יִמְחֹל לִי, וְלֹא יַאֲמִין לִי עַד שֶׁאַחֲזִיר לוֹ כָּל מַה שֶׁנִּגְנַב לוֹ. אָמַר לוֹ: מִכָּל מָקוֹם תָּשִׁיב לוֹ. אָמַר לוֹ: אִם אָשִׁיב לוֹ, יִגְנְבוּ לוֹ, וְהַבּוֹרֵא יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא גָּנַבְתִּי לִצְרָכַי, אֶלָּא שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁיִּגְנְבוּ הַכֹּל, וְאָמַרְתִּי: מוּטָב שֶׁאֶגְנוֹב לִשְׁמוֹר לְאָבִי, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁיָּבֹא לִידֵי עֲנִיּוּת, שֶׁאִם אָשִׁיב לוֹ הַכֹּל, יִגְנְבוּ לוֹ, וַאֲשֶׁר הֵם יִגְנְבוּ יַחְשֹׁד אוֹתִי, וְלֹא יַאֲמִין לִי. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, תְּפַרְנְסֶנּוּ, כֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ חָכְמָה לִשְׁמוֹר, וְתוֹצִיא עָלָיו כְּאִלּוּ הָיָה הַמָּמוֹן בְּיָדוֹ, וּבְחָכְמָה עָשִׂיתָ. מוּטָב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָה שֶׁבְּיָדְךָ לְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתוֹ.
ספר חסידים
בימינו, כאשר רבים בינינו מגיעים לשיבה מופלגת, מתרבים המקרים של הֵחָלְשׁוּת נפש הישיש, והוא זקוק למישהו נאמן, שישמור עליו ועל רכושו. רבים הלוטשים עיניים לרכושם של קשישים, ומנצלים אותם בדרכים שונות.
הסיפור שלנו, מתקופת ימי הביניים, מראה לנו, שמקרים כאלה כבר קרו בעבר. איש עשיר וזקן, שאל ביתו נכנסים אנשים רבים, אינו מצליח להבחין בגניבות שהם גונבים מרכושו, ובנו היחיד מאד מוטרד מהמצב. הוא מנסה תחילה לפנות אל האב ולספר לו על הגניבות ועל הגנבים, אך האב מתקשה להאמין. אנו מכירים לא מעט אנשים נוכלים, המצליחים ליצור תלות של קשיש בהם, וזה מעריך את מה שהם עושים עבורו, בלי להרגיש מה הם עושים מאחורי גבו. הבן המתוסכל מתלבט אם לשלוח גם הוא ידו ברכוש אביו, ולא כדי להציל משהו מהירושה שלו, אלא כדי שיוותר בידיו מספיק רכוש, שיאפשר לו לדאוג לרווחת אביו, כאשר יוותר בחוסר כל.
סגנון ספר חסידים מכניס לסיפורים כאלה חכם, אליו פונה גיבור הסיפור לקבל עצה, וזה מה שקורה גם בסיפור שלנו. החכם אינו מקדם בברכה את הרעיון, שהבן יגנוב מאביו, והוא מציע לו לספר לאביו מה לקח וכמה לקח, מתוך הנחה שהאב יסלח לבן, כי יבין שהבן רצה רק בטובתו שלו. הבן חושש מאד, שכן הרבה כבר נגנב מבית האב, ואם יספר הוא על חלקו בעניין, יאשים אותו אביו בגניבת הכל, ויקלל אותו. החכם אינו יכול אלא לקבל את הפתרון שבחר בו הבן, והוא מסכם את עצתו בכך שהוא אומר לו: 'וְתוֹצִיא עָלָיו כְּאִלּוּ הָיָה הַמָּמוֹן בְּיָדוֹ', כלומר – זכור כי כל מה שלקחת מרכוש אביך שייך לו, למעשה, ועליך להשתמש ברכוש זה רק לטובתו.
כיום זקוקים אנו להרבה יותר מעצת חכם אחד כדי להתמודד עם בעיות אלה, הנפוצות, כאמור בחברה שלנו. העברת האב למוסד, שבו דואגים לכל מחסורו על בסיס תשלום חודשי קבוע היא פתרון אחד. הפתרון המסורתי יותר הוא לקיחת ההורה לבית אחד הבנים או הבנות, שם לוקחת המשפחה אחריות על רווחת ההורה. חסימת חשבונות בנק ומינוי אפוטרופוס, שרק הוא רשאי להוציא כסף מאותו חשבון, היא פתרון נוסף.
ועדיין לא הזכרנו בעיות הנובעות מקיום יותר מבן אחד להורה, כאשר בין האחים והאחיות לא מתקיים אמון מלא...