רַב הוּנָא הָיָה חָגוּר בְּקַשׁ, וְעוֹמֵד לִפְנֵי רַב. אָמַר לוֹ רַב: מָה זֶה? מַדּוּעַ לָבוּשׁ אַתָּה כָּךְ? אָמַר לוֹ: לֹא הָיָה לִי יֵין קִדּוּשׁ, וּמִשְׁכַּנְתִּי אֶת חֲגוֹרָתִי, וְהֵבֵאתִי בִּמְחִירָהּ יַיִן לְקִדּוּשׁ. אָמַר לוֹ רַב: יְהִי רָצוֹן, שֶׁבִּזְכוּת מִצְוָה זוֹ תִּהְיֶה טָמוּן וּמְכֻסֶּה בְּתוֹךְ מֶשִׁי!
כַּאֲשֶׁר הִתְחַתֵּן רָבָא, בְּנוֹ שֶׁל רַב הוּנָא, רַב הוּנָא אָדָם נָמוּךְ הָיָה, וְשׁוֹכֵב הָיָה עַל מִטָּה, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה נָמוּךְ, לֹא שָׂמוּ לֵב שֶׁהוּא שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה. בָּאוּ בְּנוֹתָיו וְכַלּוֹתָיו, פָּשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶן, וְהִשְׁלִיכוֹ עָלָיו, עַד שֶׁהִתְכַּסָּה כֻּלּוֹ בְּמֶשִׁי, וְנִתְקַיְּמָה בּוֹ בִּרְכָתוֹ שֶׁל רַב כִּלְשׁוֹנָהּ. כְּשֶׁשָּׁמַע רַב עַל כָּךְ הִקְפִּיד עַל רַב הוּנָא, וְאָמַר: מָה טַעַם לֹא אָמַרְתָּ לִי כַּאֲשֶׁר בֵּרַכְתִּיךָ: "וְכֵן לַאֲדוֹנִי"? שֶׁאִם הָיִיתָ אוֹמֵר כֵּן, הָיָה מִתְקַיֵּם גַּם בִּי דָּבָר זֶה!
בבלי מגילה עפ"י שטיינזלץ
ברכה שברכו אותנו עשויה להתממש בזמנים שונים ובדרכים שונות. לפנינו סיפור הומוריסטי קצר, הממחיש רעיון זה.
רב הונא היה אחד מתלמידיו של רב, הלא הוא אבא בר אייבו, אשר זכה ללמוד אצל רבי יהודה הנשיא בארץ ישראל, ואחרי כן עבר לבבל, יסד את ישיבת סורא, והיה מגדולי הדור הראשון של אמוראי בבל. רב הונא, על פי אגדה זו, היה עני מרוד בעת היותו תלמיד בישיבתו של רב, ויום אחד הופיע בישיבה, כשהוא חגור בחגורת קש זולה. לשאלתו של המורה, השיב רב הונא, כי מישכן את חגורתו, ובדמי המשכון קנה יין לקידוש כדי לקיים את המצווה. רב התרשם ממסירותו של התלמיד, וברך אותו, שיזכה להיות 'טמון ומכוסה' בתוך משי. למה התכוון רב? האם לתכריכי משי יקרים בבוא יומו, או ללבוש חגיגי ויקר בחייו? קשה לדעת.
מכל מקום, הברכה התממשה, ובדרך מאד לא צפויה. בעת חתונתו של רבא, בנו של רב הונא, ארע הדבר. רב הונא, שהיה נח בחדרו על גבי מיטתו, קטן קומה היה, ובנותיו וכלותיו, שנכנסו לחדר להניח שם את בגדי המשי החגיגיים שלהן או של האורחים, לא שמו לב שהאיש נמצא על המיטה, ושם, על גביו, הניחו את אותם בגדים, וכך נתקיימה הברכה של רב, שיהיה טמון ומכוסה במשי!
הסיפור אינו מפתח את החלק המביך והמשעשע שבאירוע – איך הגיב רב הונא, ואיך הגיבו בנותיו וכלותיו משנתגלה להן מה עשו. העיקר סֻפַּר – ברכת רב נתקיימה, ובדרך מיוחדת במינה. אז אם מברכים אתכם ברכה יוצאת דופן, אל תהיו קטני אמונה!
ורב, זה שברך, שומע על האירוע הזה, ואומר לו, לרב הונא: כעת אני כועס עליך, שכאשר ברכתי אותך, לא השבת לי "וכן לאדוני!". אז היתה הברכה מתקיימת גם בי. לא נותר לי אלא לקנא בך...