"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" - 'וְחֹשֶׁךְ' זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה אֶת יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם: 'כִּתְבוּ לָכֶם עַל קֶרֶן שׁוֹר, שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֶּאֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל'.
בראשית רבה
העוינות שכילו חז"ל כלפי תרבות יון מופיעה במקומות רבים בספרות המשנה והתלמוד. את תקופת השלטון ההלניסטי בארץ ישראל מכנים חז"ל בשם 'גלות יוון', למרות לא אלכסנדר ולא יורשיו ההלניסטים לא הגלו יהודים מארצם. האמת היא, שיהודים התפשטו במרחב ההלניסטי באותה תקופה, והקימו 'גלויות' ביוזמתם.
הגזרות שהנחיתו שליטים הלניסטים שונים על יהודי ארץ ישראל והתפוצות היו רבות ושונות, ואחד השליטים שנודע לשמצה בעניין זה היה אנטיוכוס, שגזרותיו התסיסו את העם והעירו את מרד המכבים. אנטיוכוס השליט את יאסון, מעריץ התרבות היוונית, ככהן גדול, הקים ביהודה גימנסיונים ומוסדות תרבות הלניסטית הזרה לרוח היהדות. מנלאוס, שהשתלט על הכהונה הגדולה במקום יאסון, בזכות הבטחותיו הכספיות לאנטיוכוס, בזז את אוצרות המקדש בירושלים, השליט פולחנים לאלילים יוונים בחצר המקדש, הטיל מיסים כבדים על התושבים, והעביר אדמות יהודים לבעלות של יוונים. היוונים אף התערבו במלחמות הפנימיות האלה, וטבחו מספר פעמים בתושבים היהודים. כתוצאה מכך נטשו יהודים רבים את ירושלים. בהמשך הטיל אנטיוכוס עצמו גזרות קשות על היהודים, כמו ביטול עבודת הקרבנות במקדש, חיוב היהודים להשתתף בטקסי פולחן זרים, ביטול המילה, חיוב היהודים באכילת מאכלים לא כשרים, והחלפת דין התורה בדיני המלך. זה החושך עליו מדבר המדרש.
רבות מהגזירות הוטלו בפרהסיה, ללא שום ניסיונות לשיכנוע או לפשרות, וחז"ל מדמים אותם להוראה ליהודים לכתב על קרני השור, הגלויות לעין כל: אין לנו חלק באלוהי ישראל. לא ידוע אם היה מנהג פולחני או פוליטי לכתוב הצהרות מחייבות על קרני שוורים, ונראה שזה ביטוי ספרותי בלבד. גם מגילת תענית מציגה גרסה דומה למנהג המוזר הזה:
שֶׁבִּימֵי מַלְכוּת יָוָן הָיוּ עוֹשִׂין עֲטָרוֹת בְּפִתְחֵי חֲנוּיוֹת וַחֲצֵרוֹת, וְשָׁרִים בַּשִּׁיר לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְכוֹתְבִים עַל קַרְנָיו שֶׁל שׁוֹר וְעַל מִצְחֵי חֲמוֹרִים: אֵין לִבְעָלָיו חֵלֶק בָּעֶלְיוֹן... וּכְשֶׁגָּבְרָה (מלכות) בֵּית חַשְׁמוֹנַאי, וּבִטְּלוּם.
צא ולמד: על קרן הצבי מניחים כסף, כשלא אכפת לנו אם ייעלם, ועל קרן השור או על מצחי חמורים אנו כותבים את נוסח הכניעה לשלטון זר, האוסר עלינו לעסוק בפולחן המקורי שלנו.