שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ זַכַּאי, וְחֶצְיוֹ חַיָּב. עָשָׂה מִצְוָה אַחַת – אַשְׁרָיו, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף־זְכוּת; עָבַר עֲבֵרָה אַחַת – אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף-חוֹבָה. שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחוֹטֵא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה”(קהלת ט') – בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי, שֶׁחָטָא זֶה, אִבֵּד מִמֶּנּוּ טוֹבָה הַרְבֵּה.
רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ וְאֶת הָעוֹלָם חֶצְיוֹ זַכַּאי וְחֶצְיוֹ חַיָּב. עָשָׂה מִצְוָה אַחַת - אַשְׁרָיו, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף-זְכוּת; עָבַר עֲבֵרָה אַחַת - אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף־חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה" (שם) – בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי, שֶׁחָטָא זֶה, אִבֵּד מִמֶּנּוּ וּמִכָּל הָעוֹלָם טוֹבָה הַרְבֵּה.
קהלת רבה
כשניצב אדם בפני החלטה אם לעשות מעשה כלשהו, יהא זה מעשה של עבירה או של מצווה – אומרים רבותינו – טוב יעשה, אם יראה עצמו כמי שכַּפּוֹת המאזנים שלו מאוזנות במעשים טובים ורעים. מדוע? אז יתייחס למעשה, שהוא עומד לעשות, כאל מעשה, שיכריע את כפות המאזנים.
על מה מבוססת עצה זו?
נתחיל במצב מציאותי, שבו יודע או חושב אדם, כי רוב מעשיו טובים. תחילה יאמרו לו חכמים: האם אתה כל כך בטוח? האין זו יהירות, שבעצמה היא חטא לא קטן? אחר יזהירו אותו מפני המחשבה, שאם מאזן מצוותיו וחטאיו הוא מאזן חיובי – אזי עבירה אחת קטנה, שהוא עומד לעשות, לא תכריע, ואם מדובר במצווה העומדת לפניו – מה תועיל מצווה אחת נוספת, אם המאזן כל כך ברור לטובתו? כדי לעודד את האדם להימנע מעבירה או ליטול על עצמו קיום מצווה אחת נוספת, טוב יעשה אותו אדם, אם ייקח את המעשה, שהוא עומד לבצע, ברצינות, כאילו גורלו תלוי בכך.
והיפוכו של דבר במצב, בו יודע או חושב האדם, כי רוב מעשיו רעים. מתוך ייאוש על מצבו הוא עלול לוותר על קיום מצוות או על הימנעות מעבירות נוספות. ממילא מעשה אחד לא ישנה את המאזן. אם ישתדל להתעלם מהדימוי העצמי הירוד שלו, ויאמין כי ברגע זה כפות המאזנים מאוזנות, הוא עשוי לבחור את הבחירה הנכונה – להימנע מעבירה אחת נוספת, או לבחור בקיום מצווה אחת נוספת.
האם יכול אדם לנהוג כעצתם של חז"ל? פעמים רבות יודע אדם היטב איזו מכפות המאזנים שלו מכריעה ברגע זה. אם כן, האם יוכל אותו אדם לשכנע את עצמו, כי המעשה שהוא עומד לעשות הוא באמת מעשה מכריע?
אני יכול לחשוב על כמה עצות מועילות יותר, עצות שיתאימו לא רק ליחידי סגולה, המסוגלים לשכנע עצמם, כי המעשה האחד שהם עתידים לעשות הוא קריטי לחייהם, אלא גם לאנשים פשוטים יותר, כמו רובנו.
תחילה נציע לא להתמכר להנהלת חשבונות ארוכת טווח של מצוות ועבירות. טעם חיינו אינו מצוי בניהול חשבונות אלה. נוסיף לכך את הגישה הספקנית לגבי עקרונות תורת הגמול.
אחר נזכיר לעצמנו, כי למרות החשיבות שיש לזיכרונות העבר ולתכניות העתיד, חיינו מתרחשים בהווה, והרגע הקצר הבא, שעומד להתרחש ממש כעת, הוא עומד להיות ההווה שלנו, זה שיש לנו השפעה עליו. טעמה של מצווה או חומרתה של עבירה באותה נקודת זמן קצרה מצויות בסיפוק המיידי שיש לנו מקיום מצווה ומהרגשת הכישלון או הדחייה העצמית, המשתלטת עלינו ברגע ביצוע העבירה. נכון, הרגע הזה יחלוף, ואחרים יבואו בעקבותיו, אבל החיים שלנו, כאמור, הם כאן ועכשיו.
אם הצלחנו למקד את מבטנו על ההווה – כפות המאזנים ברגע זה הן תמיד מאוזנות. המעשה אותו אנו עומדים לעשות ברגע זה אינו גורלי לגבי מהלך חיינו השלם, אבל הוא יקבע את אופיו של אותו רגע קצר הבא. נזכור עוד, כי ברגע שעשינו את המעשה – אין דרך חזרה.
ר' אלעזר אומר דבר נוסף, הראוי לתשומת לב: כל מעשה שאנו עושים משפיע לא רק על עצמנו, אלא גם על העולם כולו. מכאן, שאין להקל ראש במעשינו, גם בפעוטים שבהם. רעיון זה התפתח לחזון של תיקון עולם, חזון האומר כי כל אחד מאיתנו יכול לתרום להיווצרות עולם טוב יותר. וכך, גם אין אנו סבורים שהשמש זורחת עבורנו בלבד, כל מעשה קטן שלנו משפיע.