מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִגְּדוֹלֵי צִפּוֹרִי, שֶׁבָּאָה לוֹ מִילָה, וְעָלוּ אַנְשֵׁי עֵין תְּאֵנָה לְכַבְּדוֹ, וְעָלָה עִמָּהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. הָלְכוּ לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הַמִּילָה, וְהִשְׁקָה אוֹתָם אֲבִי הַתִּינוֹק בְּיַיִן יָשָׁן, וְאָמַר: שְׁתוּ מֵהַיַּיִן הַטּוֹב הַזֶּה! אֲנִי בָּטוּחַ בְּשֵׁם ה', שֶׁמִּיַּיִן זֶה אֲנִי מַשְׁקֶה לָכֶם בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וְעָנוּ אַחֲרָיו: כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לִבְרִית, כָּךְ תַּכְנִיסֵהוּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה. נִמְשְׁכָה הַסְּעוּדָה עַד אֶמְצַע הַלַּיְלָה, וּבְקוֹל הֲמֻלַּת דִּבְרֵיהֶם יָצָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בַּחֲשֵׁכָה, וּפָגַע בּוֹ שְׁלִיחַ הַבְּרִיּוֹת - מַלְאַךְ הַמָּוֶת (במקור לא כתוב 'מלאך המוות', כי אם 'שליחהון דברייתא'). אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם סוֹמְכִים עַל מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים, אַתֶּם יוֹצְאִים בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ זְמַן לָצֵאת! אָמַר לוֹ: מִי אַתָּה? אָמַר לוֹ: מַלְאַךְ הַמָּוֶת. אָמַר לוֹ: לָמָּה פָּנֶיךָ רָעִים? אָמַר: מֵהַמִּלִּים הַקָּשִׁים, שֶׁאוֹמְרִים בְּנֵי הָאָדָם. אָמַר לוֹ: וּמָהֵם? אָמַר לוֹ: יֶלֶד זֶה, שֶׁמַּלְתֶּם הַיּוֹם, נִגְזַר עָלָיו שֶׁיָּמוּת בְּעוֹד שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהָאָב הִשְׁקָה אֶתְכֶם יַיִן, וְאָמַר, שֶׁבָּטוּחַ הוּא בְּה', שֶׁיַּשְׁקֶה אֶתְכֶם גַּם בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וְשָׁמַעְתִּי וְנֶעֱצַבְתִּי, שֶׁתְּפִלַּתְכֶם שֶׁאֲמַרְתֶּם – 'כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ' וכו' מְבַטֶּלֶת הַגְּזֵרָה. אָמַר לוֹ: הַרְאֵה לִי אֶת שִׁטְרֵי-זְמַנִּי לָמוּת. אָמַר: אֵינִי שׁוֹלֵט לֹא עָלֶיךָ וְלֹא עַל חֲבֵרֶיךָ. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר: שֶׁכָּל יוֹם וְיוֹם אַתֶּם עֲמֵלִים בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת, וְעוֹשִׂים צְדָקוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹסִיף יָמִים עַל יְמֵיכֶם. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי ה', כְּשֵׁם שֶׁאֵינְךָ שׁוֹלֵט עָלֵינוּ, כָּךְ לֹא תִּהְיֶה לְךָ רְשׁוּת לַעֲבֹר עַל דְּבָרֵינוּ, שֶׁאָמַרְנוּ: 'כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ' וכו', וְנִשְׁאַר הַתִּינוֹק בַּחַיִּים.
קהלת רבה
לפנינו סיפור קצר, המחזיק את המרובה. יש בו נופים גליליים, יש בו תלמידי חכמים וגדולי העיר, יש בו חכם אחד ידוע, ומלאך המוות, אזכור טקסי מילה, כניסה לעול תורה וחופה, אמונות עממיות, וברכות בעלות כוח מאגי.
ר' שמעון בן חלפתא היה מתנאי הדור החמישי, מבאי ביתו של ר' יהודה הנשיא. בסיפורנו זה הוא מצטרף אל חבורת חכמים, הבאים לחגוג עם אחד מגדולי העיר ציפורי את ברית המילה של בנו.
בעל הבית הגאה מוזג יין משובח לאורחיו, ואומר, כי בטוח הוא בה', שמאותו יין הוא עתיד להשקות את אורחי חתונת בנו זה. אגדות עממיות רבות מזהירות מפני אמירת דברים כאלה, הפותחים פה לשטן. ואכן, בחוץ, בחושך, כבר מסתובב מלאך המוות, ובפנקס המשימות שלו כבר רשום, כי התינוק לא יוציא שלושים יום. האורחים המכובדים, שאינם יודעים על כך, עונים לאב המאושר בדברי ברכה, שהפכו לנוסח מוכר ואהוב: 'כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לִבְרִית, כָּךְ תַּכְנִיסֵהוּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה'. והנה לנו התנגשות של שתי נבואות לעתיד –הגזרה משמיים, המונחת בידיו של מלאך המוות, וזו של תלמידי החכמים. מי יגבר על מי? זאת נדע בהמשך.
ר' שמעון פורש מבית השמחה אל החושך. האם הוא מתכוון להתחיל בדרכו הביתה, או סתם לפסק זמן של סיגריה או הקלה על השלפוחית? אין לדעת. בחוץ הוא פוגש את מלאך המוות. זה אומר לר' שמעון: 'מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם סוֹמְכִים עַל מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים, אַתֶּם יוֹצְאִים בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ זְמַן לָצֵאת!'. על פי האמונה העממית המאד נפוצה באותם ימים, שעות החשכה אינן בטוחות לאדם, היוצא החוצה מביתו, ועל אחת כמה וכמה אם הוא יוצא יחידי. אלה השעות, שבהן פעילים לא רק העטלפים והתנשמות, אלא גם השדים והמזיקים. מלאך המוות מתרשם, שתלמידי החכמים אינם יראים להלך בחוץ בחושך, שכן מעשיהם הטובים מגינים עליהם.
ואכן, ר' שמעון לא נבהל ממלאך המוות, והוא שואל אותו, בפמיליאריות חביבה: 'לָמָּה פָּנֶיךָ רָעִים?' (נזכרים בכיפה אדומה?). מלאך המוות משתף אותו במבוכה, שנוצרה בשל ברכתם של החכמים לתינוק, ברכה שמתנגשת עם גזירת המוות שבידיו. ר' שמעון סבור, שזו הזדמנות להשיג גם איזה רווח אישי מהמפגש יוצא הדופן עם מלאך המוות, והוא שואל אותו, אם יוכל להציץ בשטר, עליו כתוב יום מותו שלו. מלאך המוות עונה לו, כי אין שטר כזה, שכן אין לו שליטה על לומדי התורה ושומרי המצוות. אלוהים חוזר ומוסיף להם ימים ושנים של חיים כגמול על פועלם.
ר' שמעון מבקש לנצל כוח זה שיש לחכמים, והוא חוזר ומברך בברכה, שהיא גם תפילה: 'יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי ה', כְּשֵׁם שֶׁאֵינְךָ שׁוֹלֵט עָלֵינוּ, כָּךְ לֹא תִּהְיֶה לְךָ רְשׁוּת לַעֲבֹר עַל דְּבָרֵינוּ, שֶׁאָמַרְנוּ: 'כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ' וכו''. וכך בוטלה הגזרה, ונשאר התינוק בחיים.