בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִי שֶׁהוּא מְעֻוָּת יָכוֹל לְהִתָּקֵן. וּמִי שֶׁהוּא בְּחֶסְרוֹן, יָכוֹל לְהִמָּנוֹת. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, מִי שֶׁהוּא מְעֻוָּת, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתָּקֵן, וּמִי שֶׁהוּא בְּחֶסְרוֹן, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִמָּנוֹת.
יֵשׁ מִן הָרְשָׁעִים שֶׁהָיוּ חֲבֵרִים זֶה לְזֶה בָּעוֹלָם. אֶחָד מֵהֶם הִקְדִּים, וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּחַיָּיו קֹדֶם מִיתָתוֹ, וְאֶחָד לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה קֹדֶם מִיתָתוֹ. זָכָה זֶה, שֶׁעָשָׂה בְּחַיָּיו וְעָמַד בְּצַד חֲבוּרָה שֶׁל צַדִּיקִים, וְזֶה עוֹמֵד בְּצַד חֲבוּרָה שֶׁל רְשָׁעִים. וְהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ וְאוֹמֵר: שֶׁמָּא מַשּׂוֹא פָּנִים יֵשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה?! אוֹי לְאוֹתוֹ הָאִישׁ! הוּא וְזֶה הַיְנוּ בָּעוֹלָם. יַחַד שֶׁהָיִינוּ כְּאֶחָד, וְגָנַבְנוּ כְּאֶחָד, וְגָזַלְנוּ כְּאֶחָד, וְעָשִׂינוּ כֹּל מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁבָּעוֹלָם כְּאֶחָד. מִפְּנֵי מָה זֶה בְּצַד חֲבוּרָה שֶׁל צַדִּיקִים, וְאוֹתוֹ הָאִישׁ בְּצַד חֲבוּרָה שֶׁל רְשָׁעִים?! וְאוֹמֵר לוֹ: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם! מְנֻוָּל הָיִיתָ לְאַחַר מִיתָתְךָ יָמִים וּשְׁלֹשָׁה, וְלַאֲרוֹן לֹא הִכְנִיסוּךָ וּבַחֲבָלִים גְּרָרוּךְ לַקֶּבֶר (יְשַׁעְיָה י"ד) "תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה, וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה". וְרָאָה חֲבֵרְךָ בְּנִוּוּלְךָ,
וְנִשְׁבַּע לָשׁוּב מִדֶּרֶךְ רִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה כְּצַדִּיק, וְגָרְמָה לוֹ תְּשׁוּבָתוֹ לִטֹּל לְכָאן חַיִּים וְכָבוֹד וְחֵלֶק עִם צַדִּיקִים. כָּל כָּךְ לְמָה? שֶׁהָיְתָה סְפֵיקָא בְּיָדְךָ לָשׁוּב, וְאִלּוּ שַׁבְתָּ הָיָה טוֹב לְךָ. וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: הַנִּיחוּ לִי וְאֵלֵךְ וְאֶעֱשֶׂה תְּשׁוּבָה. וּמְשִׁיבִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: אִי, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם! אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְשַׁבָּת, וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לְעֶרֶב שַׁבָּת? אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מַה יֹאכַל בְּשַׁבָּת?!
(קֹהֶלֶת רבה)
קהלת אמר: רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת. וחז"ל אומרים: לא נכון! בעולם הזה אפשר לתקן כל מעוות. כל עוד אתה חי, יכול אתה לתקן את מעשיך, לחזור בתשובה, ולזכות בעתיד טוב יותר בעולם הבא.
אם אמרת – אחטא ואשוב, מילא, אבל אם אמרת – אחטא ואשוב אחר כך, אתה מסכן את המזומן לך בעולם הבא.
חז"ל מספרים על שני רשעים שהקריירות שלהם היו ממש זהות ומשותפות, כדבריהם: "יַחַד שֶׁהָיִינוּ כְּאֶחָד, וְגָנַבְנוּ כְּאֶחָד, וְגָזַלְנוּ כְּאֶחָד, וְעָשִׂינוּ כֹּל מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁבָּעוֹלָם כְּאֶחָד." האחד עשה תשובה קודם מיתתו, מתוך פחד שעוררה בו חוויית מיתתו וקבורתו של רעו, שמת לפניו. נפגשו השניים מן הצד השני, לאחר מות הרשע השני, וגילו כי זה שובץ לחבורת צדיקים, וזה - לחבורת רשעים. תחושת הקיפוח של הרשע ה'מורשע' היתה גדולה, שכן בחייהם עשו את כל החטאים ביחד, ורק חזרתו בתשובה של רעו, רגע לפני המוות, שינתה את גורלו העתידי. הוא נטל עמו אל העולם שמעבר חיים וכבוד וחלק עם צדיקים. הרשע המקופח מגלה שאיחר את הרכבת, וכי בעולם הבא, כדברי קהלת 'מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת'.
רגע לפני שהמסך יורד על המדרש הדרמטי הזה, ממשילים חז"ל את העולם הזה לערב שבת ואת העולם הבא לשבת, ומכאן בא הפתגם המוכר: "אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מַה יֹאכַל בְּשַׁבָּת?!"
ההחלטה לחזור בתשובה (כמו התחלת דיאטה...) היא קשה, ומאד מפתה לומר לעצמנו: עכשיו זה קשה. מחר אעשה את הצעד. המדרש מזכיר לנו, כי חיינו קצרים, וכי רגע המוות אינו ידוע לנו מראש, וכי על כן מוטב לנו לעשות את הצעד הזה היום.
פתגם אחר מכליל עוד יותר ואומר: "אל תדחה למחר את מה שאתה יכול לעשות היום", פתגם המתאים למצבים רבים (ולא רק לעניין חזרה בתשובה), אך ניסיון חיינו מלמד אותנו כי הכללה זו אינה נכונה תמיד. דחיינות אינה נוסחה קבועה להצלחה, אך לפעמים שכרה בצידה.