"וַיִּקַח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּיבֵם". זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה דְּבָרִים, שֶׁשִּׁנּוּ רַבּוֹתֵינוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ בְּשָׁעָה שֶׁכָּתְבוּ לוֹ אֶת הַתּוֹרָה יְוָנִית, וְאֵלּוּ הֵן:
'אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית' (בראשית א, א(. 'אֶעֱשֶׂה אָדָם בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת' (בראשית א, כו(. 'זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאוֹ' (בראשית א, כז(. 'וַיְכַל בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי'. 'הָבָה אֵרְדָה וְאָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם' )בראשית יא, ז(. 'וַתִּצְחַק שָׂרָה בִּקְרוֹבֶיהָ' (בראשית יח, יב(. 'כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ שׁוֹר, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ אֵבוּס' (בראשית מט, ו(. 'וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל נוֹשֵׂא אָדָם' (שמות ד, כ(. 'וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וּבְאֶרֶץ כְּנָעַן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה' )שמות יב, מ(. 'וַיִּשְׁלַח אֶת זַאֲטוּטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאֶל זַאֲטוּטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ') שמות כד, יא(. 'אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ' (דברים ד, יט(. 'אֹתָם לְהָאִיר לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם. אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי לָאֻמּוֹת לְעָבְדָן' (דברים יז, ג(. וְכָתְבוּ לוֹ 'אֶת צְעִירַת הָרַגְלַיִם', וְלֹא כָתְבוּ לוֹ 'אֶת הָאַרְנֶבֶת' )ויקרא יא, ו(, לְפִי שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ, שֶׁלֹּא יֹאמַר: שָׂחֲקוּ בִי הַיְּהוּדִים, וְכָתְבוּ לִי שֵׁם אִשְׁתִּי בְּתוֹרָתָם.
מדרש תנחומא
תרגום התנ"ך ליוונית מסופר בפרוטרוט במדרש אחר, ויש לו רקע היסטורי כלשהו. המלך תלמי ישב באלכסנדריה, וביקש להוסיף את התנ"ך לספריה הגדולה שהקים. האגדה מספרת, ששבעים זקנים מלומדים ויודעי יוונית ישבו ותרגמו את התנ"ך ליוונית, כל אחד בפני עצמו, ולכולם, בדרך נס, 'יצא אותו הדבר'. זהו 'תרגום השבעים'.
המדרש שלפנינו מציין, שככל שרצו המתרגמים לשמור על כל מילה מקורית מהתנ"ך, היו עשרה מקומות, בהן, משיקולים שונים, החליטו לחרוג מהמידה הדייקנית הזאת, ולתרגם מעט אחרת. נדגים כמה פסוקים מתוך העשרה המוזכרים במדרש:
במקום 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים' תרגמו הזקנים 'אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית'. מדוע? כדי למנוע אי הבנה מאד קריטית. את הפסוק 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים' ניתן לטעות ולפרש כך: ישות אלוהית בשם 'בראשית' בראה את אלוהים, והרי זה מנוגד לתפיסה היהודית, שאלוהים הוא 'אדון עולם אשר ברא בטרם כל יציר נברא'.
'אֶעֱשֶׂה אָדָם בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת' הוא התרגום שבחרו הזקנים ל'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' – כדי למנוע את הרושם, שהיו שם אלים רבים במעשה הבריאה.
'זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאוֹ' מחליף את 'זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם' – אולי כדי להתיישר עם הכתוב בפרק ב' בבראשית, המספר כי אדם נברא תחילה, ומצלעו יצר אלוהים את חוה. נחיתותה של האישה, שנוצרה מצלעו של אדם, היתה, ככל הנראה, חשובה לזקנים, על פי המדרש – שמי שיקרא את התנ"ך ביוונית לא יטעה ויחשוב שהגבר והאישה נוצרו שווים.
'וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה' הוּמַר ב-'וַיְכַל בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי', שלא יטעה הקורא ויחשוב, שאלוהים עוד השלים את עבודתו בתחילת היום השביעי, ואז שָבַת.
'וַיִּשְׁלַח אֶת זַאֲטוּטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל זַאֲטוּטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ' הוא הנוסח החליפי שבחרו הזקנים במקום "וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ, וַיֶּחֱזוּ אֶת-הָאֱלֹהִים, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ." הסיבה להחלפת האצילים (הכוהנים וחשובי העם) בזאטוטים (הטף) אינה ברורה, אך הוויתור על 'ויחזו את האלהים' ברור מאד. חז"ל רצו להצניע אמירות מקראיות, המאפשרות הבנה, שהאדם יכול לראות את האל.
ולבסוף - 'אֶת צְעִירַת הָרַגְלַיִם', במקום 'אֶת הָאַרְנֶבֶת' – מסיבה אחרת בהחלט. על פי המדרש, שם אשתו של המלך תלמי היה 'ארנבת'...
רובן של ההחלפות, על פי מדרש זה, נוצרו מתוך מגמה להגן על היחודיות של דת ישראל מפני ביקורת של הגויים. אחדותו של האל הבורא, קדושת השבת, סילוק סתירות בין סיפורי הבריאה ומעמדה של האישה היו חלק מהעקרונות שהנחו את שבעים הזקנים בתרגום התנ"ך ליוונית.
ומי יכול לענות על השאלה מה לא בסדר ב-'וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמוֹר'?