יֶשׁ לְךָ בְּרִיּוֹת שֶׁהֵן גְּדֵלוֹת בָּאֲוִיר, וְאֵין גְּדֵלוֹת בָּאוּר (בָּאֵשׁ). יֵשׁ לְךָ בְּרִיּוֹת בָּאוּר, וְאֵינָן גְּדֵלוֹת בָּאֲוִיר. אִם עוֹלוֹת שֶׁבָּאֲוִיר לָאוּר, אֵין לָהֶם חַיִּים. וְאוֹתָן שֶׁבָּאוּר, אִם עוֹלוֹת לָאֲוִיר, אֵין לָהֶם חַיִּים. וַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה הָשְׁלְכוּ לְתוֹךְ הַכִּבְשָׁן וְעָלוּ) דניאל ג, כו(. בְּרִיּוֹת הַגְּדֵלוֹת בָּאוּר, וְאֵינָן גְּדֵלוֹת בָּאֲוִיר, וְאֵיזוֹ? זוֹ סַלָּמַנְדְּרָא. כֵּיצַד? הַזַּגָּגִין הָעוֹשִׂין אֶת הַזְּכוּכִית, כְּשֶׁהֵן מַסִּיקִין אֶת הַכִּבְשָׁן שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה לֵילוֹת רְצוּפִין, מִכֹּבֶד הָאוּר יוֹצֵא מִשָּׁם בְּרִיָּה הַדּוֹמָה לְעַכְבָּר, וְהַבְּרִיּוֹת קוֹרִין אוֹתָהּ סַלָּמַנְדְּרָא. אָדָם סָךְ יָדוֹ מִדָּמָהּ אוֹ אֶחָד מֵאֵבָרָיו, אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. לָמָּה? עַל שֶׁתְּחִלַּת בְּרִיאָתָהּ מִן הָאוּר. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, קַל וָחֹמֶר מִסַּלָּמַנְדְּרָא. וּמָה סַלָּמַנְדְּרָא עַל שֶׁתְּחִלַּת בְּרִיאָתָהּ מִן הָאוּר, הַסָּךְ מִדָּמָהּ אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שׁוֹמְרֵי תוֹרָה, שֶׁהִיא דַּת אֵשׁ, וְנִתְּנָה מִיַּד אֵשׁ אוֹכְלָה, וְלוֹמְדֶיהָ בֵּית יַעֲקֹב אֵשׁ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' ".
מדרש תנחומא
המדרש הקצר הזה מורכב מכמה יחידות שונות, השלובות זו בזו.
על פי הידע המדעי שחז"ל מציעים לנו, ישנן בריות, שמקום חיותן הוא האוּר, כלומר האש. היכן ראו זאת חכמי התלמוד? לא ברור. כיום אנו יודעים כי חום גבוה הורס חלבונים ואינו מאפשר חיים. אמנם יש חיידקים החיים במעיינות תת-קרקעיים חמים מאוד, ולהם אנזימים הפעילים בטמפרטורות גבוהות הרבה יותר מהאנזימים שבגופם של יונקים, אבל לא מדובר בטמפרטורות של אש.
אחת הבריות שהכירו חכמי אותה תקופה היא הסלמנדרה. האם מדובר באותו דו-חי, הקרוי כיום בשם זה? לא בטוח... משמעות המילה 'סלמנדרה' בפרסית היא "בתוך אש". הסלמנדרה מופיעה גם במיתולוגיה היוונית והרומית. פליניוס, בספרו 'תולדות הטבע', כותב על יצור זה: 'סלמנדרות מופיעות אך ורק אחרי גשמים עזים, ולעולם אינן נראות במזג־אוויר יבש. היא דומה בצורתה ללטאה מנומרת־כוכבים. גופה קר כקרח, והיא מכבה את האש אשר תגע בה'. לעומת זאת, הסלמנדרא, על פי המיתוס של חז"ל, נוצרת בטמפרטורות גבוהות מאד, של התכת זכוכית. המדרש אומר כי מי שסך את גופו בדמה של סלמנדרא, הופך למוגן מאש. זו, כמובן, אמונה טפלה, אך מקורה, אולי, בפרקטיקה רפואית של שימוש בדם בעלי חיים שונים לריפוי כוויות. בבבלי סנהדרין כתוב: 'והספרוים שורפים את בניהם ואת בנותיהם באש לאדרמלך וענמלך אלהי ספרוים ... אף חזקיה מלך יהודה, ביקש אביו לעשות לו כן, אלא שסכתו אמו סלמנדרא'.
ואכן, קיימת סלמנדרה, ששמה העממי הוא סלמנדרת האש. אחד המקורות לשם הזה הוא הכתמים הצהובים שעל גופה, הנראים כלהבות אש. ליצור זה אין, כמובן, כל הגנה מפני אש, מלבד, אולי, הנוזל המופרש מגופה, המקנה לה כמה שניות לברוח מפני אש, הפורצת לפתע ביער העצים, בו היא נחבאת. סלמנדרות קיימות כיום בישראל, אך הן בסכנת הכחדה בשל התמעטות הנישות הלחות והמוצלות, המאפשרות את קיומן.
עבור חז"ל, בְּרִיּוֹת, שאין האש שולטת בהן, הן מטאפורה לתלמידי חכמים, שאין להם לפחד כלל מאש הגיהנום, שכן עיסוקם האינטנסיבי בתורה מעניק להם הגנה. ומדוע? הלא התורה היא בעצמה אש! הגמרא בשקלים (טז ע"ב) כותבת "התורה, שנתן לו הקדוש ברוך הוא למשה, נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה". יש חכמים, האומרים כי אותה תורה שניתנה באש הומרה מאוחר יותר, בשל הצמצום שחל בעולם, בתורה סטנדרטית יותר, מה שמאפשר לנו לגשת אליה כיום בלי כפפות.