זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי-תֹאַר קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ. לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ, וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו. (ירמיהו י"א)
אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כַּזַּיִת?
לוֹמַר לְךָ: מַה זַיִת, אֵין עָלָיו נוֹשְׁרִין לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים,
אַף יִשְׂרָאֵל, אֵין לָהֶם בַּטָּלָה לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לְעוֹלָם הַבָּא.
ר' יוֹחָנָן אָמַר: לָמָּה נִמְשְׁלוּ לַזַּיִת?
לוֹמַר לְךָ: מָה זַיִת זֶה, אֵין מוֹצִיא שַׁמְנוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי כְּתִישָׁה,
אַף יִשְׂרָאֵל, אֵין חוֹזְרִין לְמוּטָב אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין.
נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לַזַּיִת: "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ".
וְכֵן הוֹשֵׁעַ אוֹמֵר: "יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו, וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ" (הושע י"ד).
וְנִמְשְׁלוּ עוֹבְדֵי אֱלִילִים לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹי, הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים, כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן" (ישעיהו י"ז) - שֶׁכָּל הַמַּשְׁקִין מִתְעַרְרְבִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, וְהַשֶּׁמֶן אֵין מִתְעָרֵב עִמָּהֶם, שֶׁנֹּאמַר: "לֹא תִתְחַתֵּן בָּם" (דברים ז') - וְיִשְׂרָאֵל עוֹלִים לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (דברים כ"ח).
וּמָה הַזַּיִת שֶׁעוֹשִׂים מִמֶּנּוּ שֶׁמֶן וּמֵאִיר,
כָּךְ יִשְׂרָאֵל מְאִירִים הֵם לְעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" (שופטים ה').
(ילקוט שמעוני)
הבסיס למדרש הוא הפסוק מירמיהו, המדמה את עם ישראל לזית. מחד – העץ נראה תמיד רענן ויפה תואר. מאידך – הוא דליק מאד, ומועד לפורענות. את חז"ל זה לא מספק, והם מחפשים תכונות נוספות בעץ הזית, היכולות להעצים את השימוש בו כדימוי לעם ישראל. מהתכונות שהם מציינים אנו למדים גם על ההיכרות הטובה שיש להם עם גידול הזית.
עץ הזית הוא ירוק עד. עליו אינם נושרים בעונה מסוימת כעלי עץ השקד, אלא ירוקים תמיד. עבור ר' יהושע בן לוי, אמוראי ארץ ישראלי בן הדור הראשון, תכונה זו מסמלת את 'אין להם בטלה' של עם ישראל, אולי את התעודה, החזון שעם ישראל נושאים בעולם הזה, ואפילו בעולם הבא.
ר' יוחנן, אף הוא מאמוראי ארץ-ישראל, שהכירו היטב את גידול הזית בגליל ואת אופן עצירת שמן הזית. שמן הזית מופק על ידי תהליכי כתישה וסחיטה, ור' יוחנן מדמה את הסבל שעובר עם ישראל לתהליכים 'אלימים' אלה. ר' יוחנן ממשיך את ההשוואה, ואומר כי כמו שתהליכי הכתישה והסחיטה מוציאים שמן טוב כתוצר, כך מביאים היסורים של עם ישראל לחזרה למוטב. על כך, כמובן, אפשר וכדאי להתווכח.
מול עם ישראל, הנמשל לזית ולשמן הזית, מציבים חז"ל את הגויים כים, על פי פסוק מישעיהו. חז"ל אומרים, שכמו ששמן ומים אינם מתערבבים, והשמן צף למעלה, כך אין בני ישראל מתערבבים בגויים, ולבסוף הם יצופו מעל אותם גויים, כלומר ישרדו ויתרבו. גם על כך יש, כמובן, הרבה מה לומר ולהסתייג. ההתבדלות של יהודים מהגויים שסביבם היתה פעמים תוצאה של בחירה מודעת שלהם, היהודים, אך פעמים גם תוצאה של אנטישמיות, שמנעה מהיהודים להיטמע בסביבתם. המצב של 'ישראל עולים למעלה', שמתארים חז"ל, הוא יותר משאלת לב מתיאור אובייקטיבי של מעמדם של ישראל בעמים לאורך ההיסטוריה.
הציפיה מישראל, שיאיר לגויים, מוצאת ביטוי בהשוואה לשמן הזית, שהיה דלק משובח למאור. זו, כמובן, הסתכלות סובייקטיבית מאד על מעמדנו בעולם.
ועדיין, עץ הזית אהוב עלינו עד היום, בשל התכונות שמציין המדרש, ובשל תכונות נוספות, כמו התאמתו הגבוהה לאקלים ולקרקע ארץ ישראל, וכמו הגיל המופלג אליו מגיעים עצי זית בארצנו.
יפה לסיים דף זה באחת מאגדות הזית, הקושרות עץ ארץ-ישראלי ותיק זה עם טראומת חורבן בית המקדש:
מדוע חלול גזעו של עץ הזית?
בזמן החורבן, כשהבית הגדול עלה בלהבות אש, התמוטטו כל מוסדות הארץ, השמש שקעה בחשכה והארץ התעטפה באבלות ובקדרות אין קץ. כל היבול, העצים והנטיעות קמלו ויבשו ונפלו - לא רצו להמשיך ולתת פרי, בעיקר נפגעו שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ ושהיו פארה.
וכשנפלו הארץ והבית הגדול - הורד הפאר מכל הארץ והיא נשארה שוממה וחרבה. כל העצים קמלו מלבד אחד, הזית, שנשאר עומד על תילו והמשיך לתת פירות. רטנו נגדו והתפלאו עליו שדווקא הוא, הסמל של ישראל, שדווקא הוא יבגוד - יישאר וימשיך לחיות, ולכן החרימו אותו והתרחקו ממנו. כשהרגיש הזית בדבר - בא אליהם והזמינם לבוא אליו. וכשבאו והסתכלו בו נוכחו לדעת שגזעו חלול "אני נאכל מבפנים נאכל מדמעותיי. אע"פ שכלפי חוץ הרי אני גדל ונותן פירות. אתכם אני בצער ומתאבל אני אתכם". כולם נדו בראשם לאות הוקרה, אולם הוסיפו ושאלו: רואים אנו את צערך ודמעותיך אולם למה נשתנית מאחרים ואינך נופל כמונו? ענה להם הזית באנחה -לקמול וליפול אינני יכול, אני סמלו של ישראל וישראל חי לנצח, ואינו נחרב, לא קמל ולא נופל ואני כמוהו".