בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין. כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת? מְבִיאִין כְּלוֹנְסָאוֹת שֶׁל אֶרֶז אֲרֻכִּין, וְקָנִים, וַעֲצֵי שֶׁמֶן, וּנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן, וְכוֹרֵךְ בִּמְשִׁיחָה, וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר, וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר, וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי, וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי. [וּמֵאַיִן הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת? מֵהַר הַמִּשְׁחָה וְכוּ'.
בבלי ראש השנה
כיצד קובעים את ראש החודש? אם בלילה שבין היום ה-29 של החודש הנוכחי ליום ה-30 נראה מולד הירח, אפשר לסגור את הבסטה של החודש הנוכחי, שיהיה בשל כך חודש 'חסר', והחודש הבא יתחיל למחרת. את זה צריך יהיה להודיע לכל תפוצות היהודים. אם לא נראה המולד בלילה זה, אין צורך להודיע, כי אזי יהיה החודש הנוכחי חודש 'מלא' של 30 יום, וראש החודש הבא יהיה מחרתיים, אחרי הלילה הבא, שכן חודשי הירח הם בני 29 או 30 יום.
המדרש מתאר התפתחות של מנהג. 'בראשונה' היו מודיעים לקהילות השונות במרחב על החודש החדש באמצעות הדלקת משואות. קביעת ראש החודש החדש על סמך עדותם של שני עדים מהימנים (ראה 'היזהרו מבייתוסים') נעשתה במקום אחד, בירושלים, ובאותו לילה, הלילה שלפני ראש החודש, היו מעבירים בתשדורת של אש מפסגת הר אחת לשכנתה, וכך היו הכל מתחילים את החודש באותו היום. בתפעול מקצועי, עם צופים ומדליקים מיומנים, ניתן היה להעביר את המסר תוך שעה למרחק של כמעט 800 קילומטרים.
המדרש מפרט מעט את הטכניקה של הדלקת המשואות ושל העברת המסרים. היו נוהגים להשתמש בתערובת של חומרי בעירה צמחיים הקשורים בחבילה גדולה אחת, ומעלים ומורידים את החבילה הבוערת, כך שבהר הבא יקלטו את תנועת האש.
מה היו תחנות הממסר? חלק מהרשימה נשתמר במספר מקורות, בגרסאות שונות, מהן ניתן להרכיב רשימה חלקית:
הר המשחה, סרטבא, גרופינא, הר תבור, ים טבריה, צפת, הרי מכור, גדור, חורן, בית בלתין.
המרחק בין החורן לבית בלתין, הנשקפת מעל נהר פרת, הוא כ-600 ק"מ של המדבר הסורי, ובודאי היו בין שתי תחנות אלה לפחות חמש תחנות ביניים, שאינן נזכרות במקורות.
מנהג הדלקת המשואות נפסק והוחלף בהוצאת שליחים (הטלפון והאינטרנט היו ברמה מאד ירודה באותם ימים), אחרי שהכותים (קרוב לודאי השומרונים) קלקלו את טלגרף האש הזה על ידי הדלקת משואות משלהם, שבלבלו את ספירת הימים. כיצד הספיקו השליחים להעביר את המסר במהירות – לא ידוע. ישנה הערכה, כי מעשיהם של הכותים (שנהגו להאשים אותם כמעט בכל דבר) לא נבעו מרצון לקלקל, אלא מהעובדה שהם נהגו לפי לוח שנה משלהם. לוח השנה של השומרונים התבסס, כנראה, על יסודות יהודיים קדומים, בדומה ללוח הצדוקי, בעוד שהלוח הפרושי הוא שהיה בגדר רפורמה.
חז"ל הדגישו את העובדה, שבכל חודש קבעו בני האדם, על סמך צפייה בשמים, מתי חל ראש החודש הבא. את האחריות הכבדה הזו לחשבון החודשים הם ראו כזכות אנושית חשובה.
ר' יהושע בן לוי, מחכמי לוד של המאה השלישית, אמר: "לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אוֹרְלוֹגִין וְהָיָה מַבִּיט בָּהּ, וְהָיָה יוֹדֵעַ אֵיזוֹ שָׁעָה שֶׁל יוֹם. כֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּנוֹ עַל פִּרְקוֹ, אָמַר לוֹ: בְּנִי, עַד עַכְשָׁו אוֹרְלוֹגִין זֶה הָיָה בְּיָדִי; מֵעַכְשָׁו מָסוּר הוּא לְךָ. כָּךְ הקב"ה הָיָה מְקַדֵּשׁ חֳדָשִׁים וּמְעַבֵּר שָׁנִיִם, כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶם: עַד עַכְשָׁו חֶשְׁבּוֹנָן שֶׁל חֳדָשִׁים וְשֶׁל שָׁנִיִם בְּיָדָי. מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי הֵן מְסוּרִין לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם'". (ילקוט שמעוני