זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה'". מִשָּׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ עַד שֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ מְקַלֵּס (השמש) להקב"ה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא - בְּשָׁעָה שֶׁעָמֵד יְהוֹשֻׁעַ בְּגִבְעוֹן, וּבִקֵּשׁ לִשְׁתֹּק אֶת הַחַמָּה, לֹא אָמַר 'שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן עֲמֹד', אֶלָּא 'שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם', אֶלָּא כֹּל שָׁעָה שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ הוּא מְקַלֵּס להקב"ה, וְכֹל שָׁעָה שֶׁהוּא מְקַלֵּס יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד, לְכָךְ אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: דּוֹם! אָמַר לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ: אַתָּה אוֹמֵר לִי דּוֹם? יֵשׁ קָטָן פּוֹתֵחַ פִּיו, וְאוֹמֵר לְגָדוֹל הֵימֶנּוּ דֹּם? אֲנִי נִבְרֵאתִי בָּרְבִיעִי, וְאַתָּה נִבְרֵאת בַּשִּׁשִּׁי, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי דּוֹם?! אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: בֶּן חוֹרִין קָטָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶבֶד זָקֵן, אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ שְׁתוֹק?! לֹא קָנָה אַבְרָהָם אָבִינוּ (את) הַשָּׁמַיִם וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ", וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּחֲוִיתָ כְּעֶבֶד לִפְנֵי יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי". אָמַר לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ: אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֶדּוֹם, וּמִי אוֹמֵר קִלּוּסוֹ שֶׁל הקב"ה? אָמַר לוֹ: שְׁתוֹק, וַאֲנִי אוֹמֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ", וְאֵין 'אָז' אֶלָּא שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה"..
מיהם המקורות המקראיים המצוטטים במדרש חביב זה?
"מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה' "– מופיע בתהלים קי"ג. חז"ל מבארים את הפסוק הזה כך: מרגע זריחתו של השמש ועד שהוא בא (שוקע), מהלל השמש את ה'.
"שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם" – מופיע בפרק עליו רוקמים חז"ל את המדרש הזה. 'דום' – במשמעות שתיקה, ולא כמו 'עמוד דום', המוכר בימינו. 'דום', אם כן, שונה מ'עמוד'.
"בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" – זוהי ברכתו של מלכיצדק מלך שלם לאברהם. 'קונה' במקור, משמעותו 'בורא'. אצל חז"ל הופך 'קונה' למשמעותו הנוספת, היותר מודרנית – רוכש. מי שרכש את השמים והארץ, על פי התחביר של חז"ל, הוא לא אל עליון, כי אם אברם. ואם הוא קנה את השמים, הוא קנה גם את השמש.
"וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" – מופיע בחלומו של יוסף בבראשית ל"ז. אם השמש משתחווה ליוסף, ולו רק בחלומו, הרי שאין היא נעלה על בני אדם... לוגיקה פשוטה!
"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ" – נצטט את הפסוק המלא מיהושע י':
"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה בְּיוֹם תֵּת יְהוָה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן".
אומרים חז"ל, כי בכל מקום בו משתמש המקרא במילה 'אז', מדובר באמירת שירה. הם מזכירים את שירת הים משמות ט"ו, המתחילה כך:
אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה', וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר:
אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה / סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
וכך, מפסוקים ומשברי פסוקים מקראיים רוקמים חז"ל את הדיאלוג הנחמד בין יהושע לשמש. יהושע מצווה על השמש להפסיק לשיר ולעמוד במקום. השמש מתמרדת, וטוענת כי אין יהושע הקטן יכול לצוות על השמש הגדולה ממנו. לכל טענה של השמש יש ליהושע תשובה מחוכמת. כעת אין צורך לבאר את המדרש השלם. הכל ברור כשמש.