עָתִיד הקב"ה לִהְיוֹת יוֹשֵׁב בְּגַן עֵדֶן וְדוֹרֵשׁ, וְכֹל הַצַּדִּיקִים יוֹשְׁבִים לְפָנָיו, וְכֹל פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם, וְחַמָּה וּמַזָּלוֹת מִיּמִינוֹ שֶׁל הקב"ה, וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים מִשְּׂמֹאלוֹ, והקב"ה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ תּוֹרָה חֲדָשָׁה שֶׁעָתִיד לִתֵּן ע"י מָשִׁיחַ, וְכֵיוָן שֶׁמְּסַיֵּם הַהַגָּדָה, עוֹמֵד זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַל רַגְלָיו וְאוֹמֵר: יִתְגַּדָּל וְיִתְקַדָּשׁ, וְקוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכֹל בָּאֵי עוֹלָם כֻּלָּם עוֹנִים אָמֵן. וְאַף רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְצַדִּיקֵי עוֹבְדֵי אֱלִילִים שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ בְּגֵיהִנּוֹם עוֹנִים וְאוֹמְרִים: אָמֵן, מִתּוֹךְ גֵּיהִנּוֹם, וּמִתְרַעֵשׁ הָעוֹלָם, עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל צַעֲקָתָם לִפְנֵי הקב"ה, וְהוּא שׁוֹאֵל: מַה קוֹל הָרַעַשׁ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי? וּמְשִׁיבִים מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: רבש"ע, אֵלּוּ רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְצַדִּיקֵי עוֹבְדֵי אֱלִילִים שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ בְּגֵיהִנּוֹם, שֶׁעוֹנִים אָמֵן, וּמַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין. מִיָּד מִתְגַּלְגְּלִים רַחֲמָיו שֶׁל הקב"ה עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר וְאוֹמֵר: מָה אֶעֱשֶׂה לָהֶם יוֹתֵר עַל דִּין זֶה? כְּבָר יֵצֶר הָרַע גָּרַם לָהֶם! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נוֹטֵל הקב"ה מַפְתֵּחַ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם בְּיָדוֹ, וְנוֹתֵן לָהֶם לְמִיכָאֵל וּלְגַבְרִיאֵל בִּפְנֵי כֹּל הַצַּדִּיקִים, וְאוֹמֵר לָהֶם: לְכוּ וּפִתְּחוּ שַׁעֲרֵי גֵּיהִנּוֹם, וְהַעֲלוּ אוֹתָם! מִיָּד הוֹלְכִים עִם הַמַּפְתְּחוֹת, וּפוֹתְחִים שְׁמוֹנֶה אֶלֶף שַׁעֲרֵי גֵּיהִנּוֹם, וְכֹל גֵּיהִנּוֹם וְגֵיהִנּוֹם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת [פַּרְסָה] אָרְכּוֹ וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת רָחְבּוֹ וְעָבְיוֹ אֶלֶף פַּרְסָה וְעָמְקוֹ מֵאָה פַּרְסָה, וְכֹל רָשָׁע וְרָשָׁע שֶׁנּוֹפֵל לְתוֹכוֹ, שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת. מָה עוֹשִׂין מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תּוֹפְסִין בְּיַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם, וּמַעֲלִים אוֹתָם, כְּאָדָם שֶׁהוּא מֵקִים אֶת חֲבֵרוֹ, וּמַעֲלֵהוּ בַּחֶבֶל מִתּוֹךְ הַבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן", וְעוֹמְדִים עֲלֵיהֶם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְרוֹחֲצִין וְסַכִּין אוֹתָם וּמְרַפְּאִין אוֹתָם מִמַּכּוֹת שֶׁל גֵּיהִנּוֹם, וּמַלְבִּישִׁים אוֹתָם בְּגָדִים נָאִים, וּמְבִיאִים אוֹתָם לִפְנֵי הקב"ה וְלִפְנֵי כֹּל הַצַּדִּיקִים, כְּשֶׁהֵם מִכּוֹהֲנִים וּמְכֻבָּדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ".
כֹּהֲנֶיךָ - אֵלּוּ צַדִּיקֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵם כֹּהֲנִים להקב"ה בעה"ז, כְּגוֹן: אַנְטוֹנִינוּס וַחֲבֵרָיו. וַחֲסִידֶיךְ - אֵלּוּ רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ חֲסִידִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי". וּכְשֶׁנִּכְנָסִין לְפֶתַח גַּן עֵדֶן, נִכְנָסִין מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל תְּחִלָּה וְנִמְלָכִים בהקב"ה. מֵשִׁיב הקב"ה וְאוֹמֵר לָהֶם: הַנִּיחוּ לָהֶם וְיִכָּנְסוּ, שֶׁיִּרְאוּ אֶת כְּבוֹדִי, וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ, נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וּמִשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו, וּמְבָרְכִין וּמְשַׁבְּחִין שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה. מִיַּד צַדִּיקִים גְּמוּרִים וִישָׁרִים שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים לִפְנֵי הקב"ה נוֹהֲגִים הוֹדָאוֹת וְרוֹמְמוּת להקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ, יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ". וְאוֹמֵר: "וִירוֹמְמֵהוּ בִּקְהַל עָם, וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ".
(ילקוט שמעוני)
גן העדן של ספר בראשית הוא גן של ממש, הנמצא אי-שם באזור מקורות הפרת והחידקל. זה הגן, אותו נטע אלוהים ובו שם את האדם לעובדו ולשומרו. גן העדן של חז"ל נמצא, ככל הנראה, בשמים, ויש בו מלאכים, ונשמות בני האדם מגיעות אליו (במקרה הטוב) לאחר מותם. בקיצור – מתחם שונה לחלוטין. והנה, לפנינו תיאור של המתרחש לפעמים בגן העדן, זה שיש לו גם מדור מתחת לקרקע, הקרוי גיהנום. בין שוכני הגיהנום מצויות שתי קבוצות מיוחדות – אחת הקרויה 'צַדִּיקֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם', ואחת הקרויה 'רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל'. לאלה גם לאלה יש סיכוי לשדרג את הסטטוס ולעבור לגן העדן.
אך נתחיל במתרחש בגן העדן בימים כתיקונם. אלהים יושב ודורש בתורה, כמו בבית מדרש של חכמי ישראל, הצדיקים יושבים לפניו ומשתתפים בלימוד (מי שאינו אוהב ללמוד אינו צדיק, ולכן אינו נמצא בגן-העדן). המלאכים, הקרויים במדרש 'פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה' משתתפים אף הם, אך להם יש רק מקומות עמידה. התאורה מיוחדת – השמש, הירח וכל הכוכבים. מה דורש הקב"ה? לא את התורה הנדרשת בבתי המדרש של העולם הזה, אלא תורה חדשה, שעתיד לדרוש המשיח לעתיד לבוא (עוד מושג מעולמם של חז"ל שעבר פיתוח מאז המקרא). עם סיום הדרשה אומר זרובבל בן שאלתיאל, המוכר לנו מהספרים המאוחרים של המקרא כאחד ממנהיגי שיבת ציון, את ה'קדיש' בקול גדול, הנשמע עד קצווי עולם, ועד לגיהנום הוא מגיע. אותם דרי גהנום מהמעמד הגבוה, רשעי ישראל וצדיקי אומות העולם, עונים אמן בקול גדול עוד יותר, קול המגיע עד לכסא הכבוד. אלוהים, השומע ומתרשם, מחליט לחנון אותם ולהעלותם לגן עדן. היות שמדובר בהמונים - יש–לפתוח את שמונת אלפי שערי הגיהנום, הנעולים בדרך כלל, כשהמפתחות שמורים בקומה העליונה ליתר ביטחון. עכשיו, כשדוברי החמאס יצהירו פעם נוספת שנפתחו שערי הגיהנום, תדעו שהם כנראה בוגרי ישיבות, ולמדו תלמוד... מי שנפל פעם אל עמקי הגיהנום, אינו יכול לצאת משם בלי עזרה, ולצורך זה מגיע צוות החילוץ בראשות מיכאל וגבריאל עם חבלים ארוכים וחזקים, ומעלים את החבר'ה אחד אחד, ומשגרים אותם מעלה. לאחר התייעצות של מיכאל וגבריאל עם הקב"ה, הצדיקים החדשים, שעוונותיהם נמחלו, נכנסים פנימה כדי לראות את כבודו של האל (גם לו יוצא משהו מזה).
ומי נשאר בגיהנום? הרשעים של אומות העולם וכל אלה שנמנעו מאמירת 'אמן' אחרי הקדיש של זרובבל...
אני הייתי ממליץ לכם להגיע לגן עדן ללא השהייה בגיהנום קודם לכן, אבל אם נשלחתם לגיהנום, דעו כי 'זה לא סוף העולם'.