אָמַר ר' יִשְׁמָעֵאל: אוֹתוֹ הַיּוֹם חֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת הָיָה, שֶׁבָּאָה שְׁמוּעָה קָשָׁה מִכְּרַךְ הַגָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי לוֹמַר: תָּפְסוּ אַרְבָּעָה הָאֲנָשִׁים, אַבִּירֵי יִשְׂרָאֵל, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְר' יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע וְר' אֱלִיעֶזֶר בֵּן דָּמָהּ וְר' יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִיְּרוּשְׁלֶם, וְדָרְשׁוּ פִּדְיוֹן שֶׁלָּהֶם. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה ר' נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה גְּזֵרָה זוֹ שָׁל מַעְלָה, וְנָתְנוּ לְסַמָּאֵל שָׁרָה שָׁל רוֹמִי לוֹמַר: לֵךְ וְהַכְחֵד מֵאַבִּירֵי יִשְׂרָאֵל כֹּל נֵתַח טוֹב וְיָרֵךְ לְהִנָּקֵם מִמֶּנּוּ עַד שֶׁתַּגִּיעַ, יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם, שֶׁנִּשְׁחַט וּמוּטָל הוּא וְכֹל שָׂרֵי מַלְכוּיוֹת כִּגְדָיִים וּכְבָשִׂים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים.
אָמַר ר' יִשְׁמָעֵאל: כֹּל הַתְרָאוֹת הַלָּלוּ וְכֹל הַתְּנָאִים הִתְרוּ בּוֹ וְהִתְנוּ בּוֹ, בְּסַמָּאֵל הָרָשָׁע, וְהוּא אוֹמֵר: קִבַּלְתִּי עָלַי, וְיִכָּחֲדוּ עֲשֶׂרֶת אַדִּירִים הַלָּלוּ (עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת). מֶה עָשָׂה זהרריא"ל ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הִסְפִּיק לוֹמַר לַסּוֹפֵר: כָּתוּב גְּזֵרוֹת וּמַכּוֹת גְּדוֹלוֹת, עַזּוֹת וְקָשׁוֹת, נוֹרָאוֹת וּמְבֹהָלוֹת, כְּבֵדוֹת וּמְנֻוָּלוֹת עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, מִפְּנֵי חֵמָה שֶׁנִּתְמַלֵּא עַל סַמָּאֵל, שֶׁקִּבֵּל עָלָיו כָּל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ. אֶלָּא מִיָּד נָטַל הוּא עַצְמוֹ הַנְּיָר, וְכָךְ כָּתַב לְיוֹם נְקָמָה שֶׁעָתִיד וְשָׁמוּר לְרוֹמִי הָרְשָׁעָה: תַּעֲלֶה עָנָן אַחַת וְתַעֲמֹד לְמַעְלָה מֵרוֹמִי וְתוֹרִיד שְׁחִין לַח שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים עַל הָאָדָם וְעַל בְּהֵמוֹת וְעַל הַכֶּסֶף וְעַל הַזָּהָב וְעַל הַפֵּרוֹת וְעַל כֹּל כְּלֵי מַתָּכוֹת, ואח"כ תַּעֲלֶה לָה עָנָן אַחֶרֶת, וְתִדְחֶה אֶת חֲבֶרְתָּהּ, וְתַעֲמֹד בִּמְקוֹמָהּ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים, וְתוֹרִיד נֶגַע צָרַעַת וְסַפַּחַת וּבַהֶרֶת וְכָל מִינֵי נְגָעִים, כֻּלָּם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, עַד שֶׁיֵּשׁ שָׁעָה שֶׁיֹּאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: הֵא לְךָ רוֹמִי הָרְשָׁעָה, הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ, בִּפְרוּטָה אַחַת, וְיֹאמַר לוֹ: אֵין מִתְבַּקֶּשֶׁת לִי.
אָמַר ר' יִשְׁמָעֵאל: כְּשֶׁבָּאתִי וְהוֹדַעְתִּי עֵדוּת זוֹ מִלִּפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שָׂמְחוּ כֹּל הַחֲבֵרִים, וְעָשׂוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם לִפְנֵי ר' נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאָמַר נָשִׂיא בְּשִׂמְחָתוֹ: הַכְנִיסוּ לְפָנֵינוּ כָּל מִינֵי זֶמֶר, וְנִשְׁתֶּה יַיִן בָּהֶן, הוֹאִיל וְעָתִיד זהרריא"ל ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת נְקָמָה וְנִפְלָאוֹת וְנִפְלְאֵי נִפְלָאוֹת בָּהּ, בְּרוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְנָגִילָה בְּשִׂמְחַת כִּנּוֹר וְעוּגָב.
היכלות רבתי
ספרות ההיכלות, שהקטע הזה לקוח ממנה, מיוחסת לר' ישמעאל בן אלישע כוהן גדול, מהדור השלישי של התנאים, אחד מעשרה הרוגי מלכות. לר' ישמעאל מיוחסת עלייה למרומים בחייו, ספרי ההיכלות מספרים על המתרחש למעלה, אצל כסא הכבוד, והם עמוסים בפרטים אודות ההיכלות השונים של השמים ואודות המלאכים המשרתים את ה'. האם העלייה למרומים היתה בעת הוצאתו להורג על ידי הרומאים, או שמא היא מיוחסת לזמן שלפני כן? בספרות מיסטית מתערבבים המציאות עם הדמיון. בקטע שלפנינו צופה ר' ישמעאל את האסון הנורא העומד ליפול על עם ישראל, ועליו אישית, והוא מנחם את עצמו ואת הקוראים בנבואת החורבן שיפול על רומי בעתיד, כעונש על חטאיה. ספרות ההיכלות מתארת עולם מיסטי ונהדר, המנוגד כל כך למציאות הקשה של דור מרד בר כוכבא והגזירות הקשות שנגזרו על יהודה אחריו. באותה עת שהמציאות היתה קשה ומייאשת כל כך, נכתבה אותה ספרות מיסטית, המפצה אותנו בדמיון, ומבטיחה עתיד טוב יותר.
הסיפור עמום משהו, כיאה לספרות מיסטית, וניתן, אולי, לחלץ ממנו את הפשר הבא: ר' ישמעאל מספר בעצמו על תפיסת ארבעה חכמים, והוא בתוכם, על ידי השלטון הרומי, ואיתם שמונת אלפים תלמידי חכמים, כשהשלטון דורש כופר כדי לשחררם. מדרשים אחרים מספרים על עלייתו של ר' ישמעאל למרום, אם אחרי הוצאתו להורג, או לפני כן. המידע המופיע במדרש שלפנינו מיוחס, ככל הנראה, למה שראה ושמע ר' ישמעאל בעת היותו שם למעלה. קשה לחז"ל לייחס את האסון הנורא שהתחולל בעת מרד בר כוכבא לאלוהים עצמו, וכך מגויס לסיפור סמאל, הקרוי כאן 'שרה של רומי', ובמקומות אחרים הוא הוא השטן בכבודו ובעצמו, והוא אשר לוקח על עצמו את המשימה הרצחנית שנתנו לו (מי נתן לו? אלוהים? הסתבכנו...). אלוהים מקבל קשה מאד את יציאתו של סמאל למבצע, אבל אי אפשר שלא לשאול אם אלוהים בכבודו ובעצמו לא הורה לסמאל לעשות את העבודה המלוכלכת הזאת, או שמא, חו"ח, יש בשמים כוחות נוספים, שאלוהים אינו מצליח להשתלט עליהם. מכל מקום, אלוהים אינו מורה לסופר לכתוב את תכניות הנקמה שלו ברומים, כי אם מתיישב לכתוב בעצמו את נבואת הזעם. מכות אחרי מכות תיפולנה על הרומאים, בדומה למכות מצרים, עד שערכה של רומי לא יהיה שווה אפילו פרוטה אחת! את העדות הזאת מביא ר' ישמעאל לחברים, וחזון הנקמה בגויים הופך אצלם למשתה יין וזמר, כינור עוגב.