אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: אִלְמָלֵי נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת — אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד מִפְּנֵי הַמַּזִּיקִין, שֶׁכֹּה רַבִּים הֵם וּמְצוּיִים בְּכָל מָקוֹם, וְלֹא הָיָה אָדָם מְסֻגָּל לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת אֶת חַיָּיו הָרְגִילִים, אִלּוּ הָיָה רוֹאֶה אוֹתָם.
וּכְעֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אָמַר אַבַּיֵּי: הֵם, הַמַּזִּיקִים, מְרֻבִּים מֵאִתָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם, וְעוֹמְדִים עָלֵינוּ כִּתְלוּלִיּוֹת הֶעָפָר שֶׁמִּסְּבִיב לַחֲפִירוֹת הַתְּלָמִים.
אָמַר רַב הוּנָא: כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם, אֶלֶף מַזִּיקִים נִמְצָאִים מִשְּׂמֹאלוֹ, וּרְבָבָה מִיְּמִינוֹ, וַהֲרֵי זֶה כְּעֵין בֵּאוּר לַכָּתוּב "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף, וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ" (תְּהִלִּים צא, ז) שֶׂה' מֵגֵן עַל הָאָדָם מִפְּנֵי כָּל אוֹתָם הַמַּזִּיקִים.
אָמַר רָבָא: אוֹתוֹ דֹּחַק הַמָּצוּי בְּהִתְכַּנְּסוּת "כַּלָּה" - מֵהֶם, מִן הַמַּזִּיקִים הוּא בָּא, שֶׁאִם לֹא כֵּן, מַדּוּעַ כֹּה צַר הַמָּקוֹם בְּ"כַּלָּה"? אוֹתָן בִּרְכַּיִם הַמִּתְעַיְּפוֹת - מֵהֶם הֵן נִגְרָמוֹת, אַף שֶׁלִּכְאוֹרָה לֹא הִתְאַמֵּץ הָאָדָם עַד כְּדֵי כָּךְ. אוֹתָם בִּגְדֵי הַחֲכָמִים הַבָּלִים - מֵחִכּוּכָם שֶׁלָּהֶם, שֶׁל הַמַּזִּיקִים הֵם בָּלִים, שֶׁהֲרֵי אֵין הַחֲכָמִים עֲסוּקִים בִּמְלָאכָה הַגּוֹרֶמֶת לִבְלָיַת הַבְּגָדִים, וּמִשּׁוּם מָה יִתְבַּלּוּ? אוֹתָן רַגְלַיִם הַנִּפְצָעוֹת בַּמִּכְשׁוֹלִים - מֵהֶם.
מִי שֶׁרוֹצֶה לְדַעַת עַל קִיּוּמָם, יָבִיא אֵפֶר מְנֻפֶּה, וִיפַזֵּר סָבִיב לְמִטָּתוֹ, וּבַבֹּקֶר יִרְאֶה כְּעֵין רַגְלֵי תַּרְנְגוֹל, שֶׁרַגְלֵי הַשֵּׁדִים הִנָּם כְּעֵין רַגְלֵי תַּרְנְגוֹלִים. מִי שֶׁרוֹצֶה לִרְאוֹתָם יָבִיא שִׁלְיַת חֲתוּלָה שְׁחֹרָה בַּת שְׁחֹרָה, בְּכוֹרָה בַּת בְּכוֹרָה, וְיִשְׂרְפֶנָּה בָּאֵשׁ, וְיִשְׁחָקֶנָּה, וְיָשִׂים וִימַלֵּא עֵינָיו מִמֶּנָּה, וְכָךְ יִרְאֶה אוֹתָם. וְצָרִיךְ הוּא לְהִזָּהֵר בְּאוֹתוֹ אֵפֶר, וְלָכֵן יְשִׂימֶנָּה בִּשְׁפוֹפֶרֶת בַּרְזֶל, וְיַחְתְּמֶנָּה בְּחוֹתָם בַּרְזֶל, שֶׁמָּא יִגְנְבוּ מִמֶּנּוּ, הַמַּזִּיקִים, וְיַחְתֹּם פִּיהָ שֶׁל הַשְּׁפוֹפֶרֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנָּזֵק, וְאָכֵן, רַב בִּיבִי בַּר אַבַּיֵּי עָשָׂה כֵּן, רָאָה, וְהֻזַּק. בִּקְּשׁוּ חֲכָמִים רַחֲמִים עָלָיו, וְנִרְפָּא.
בבלי ברכות עפ"י שטיינזלץ
האמונה במזיקים, הקרויים לפעמים שדים, רווחה מאד בתלמוד. יש שראו בהם יצורים עם תכונות אנושיות מסוימות, ואפילו היו מי שהאמינו שכל השדים והמזיקים הם ילדיו של אדם הראשון, מן התקופה שהיה בנידוי. מקצת תכונותיהם המוכרות – היותם בלתי נראים, ויכולתם להזיק. ככאלה – קל לתלות בהם אשמה של כל צרה המתרחשת עלינו. סגולות שונות, כמו לחשים וקמיעות, הומצאו כדי להתמודד עם החשש מהמזיקים, וסיפורים שונים הסתובבו בציבור על חכמים שידעו לנטרל מזיקים, ואפילו על אנשים שהצליחו לראותם.
אבא בנימין אומר, שטוב שאין אנו יכולים לראות את המזיקים בעינינו, שכן לו ראינו אותם כל הזמן, זה היה משתק אותנו מיכולת פעולה. אפשר להסתייג מאמירתו זו בהנחה שמי שמאמין באמונה שלמה שאלף מזיקים נמצאים כל העת מימינו ורבבה משמאלו – לא זקוק למראה עיניים כדי שיאחז אותו שיתוק... רב הונא מנסה להרגיע את החרדה הזו באומרו כי ה' עסוק כל העת בהגנה על כל אחד מאיתנו מפני אותם מזיקים. אין ספק, שאם נכון הדבר, הרי שלפנינו הגדרת עיסוק בהרבה מעבר ל-full time job.
רבא מתייחס לצפיפות הנוראה המתרחשת בהתכנסות ירחי 'כלה', צפיפות החורגת בהרבה מתנאי חיים בריאים ובטיחותיים. הוא מזהה התבלות בגדים לא מובנת אצל תלמידי החכמים, כמו גם עייפות ברכיים בלתי מוסברת, הנגרמות, לדעתו, מחיכוך המזיקים בגופי תלמידי החכמים. חשיבה רציונלית יותר היתה מציעה כמה גורמים אחרים, המצויים באותן התכנסויות המוניות, שיש בהם גם התשת כוחות וגם סיכונים בטיחותיים. הייתם מציעים לועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון לבדוק גם את האופציה של קרנבל מזיקים שחגג שם ביחד עם קהל החסידים הצפוף?
ולסיום – אם אינכם מאמינים בקיומם של מזיקים, הרי לכם מתכון שיאפשר לכם לקבל הוכחה חזותית למציאותם בביתכם, בחדר השינה שלכם. נכון, המתכון מסובך מאד, ומחייב אתכם למצוא חתולה (הטעם על ה'תוּ') שחורה בת שחורה, בכורה בת בכורה (מילא בכורה, אבל איך תוכיחו שגם אמה היתה בכורה, אם אינכם מגדלת שושלת חתולות לצורך זיהוי מזיקים?), להשיג שליה שלה, לשרוף אותה, ולשחוק את האפר. את התוצר הזה שימו על עיניכם (פויה) ותזכו לראות שדים! בהצלחה! כדי שתפחדו לעשות זאת, אתם מוזהרים לשמור את האפר בשפופרת של ברזל, אחרת יגנבו אותו המזיקים, ויזיקו לכם. לא מאמינים? שאלו את רַב בִּיבִי בַּר אַבַּיֵּי, שניסיונותיו לחזות בתופעה גרמו לו נזק, ורק בזכות תפילותיהם של חכמים נרפא.