מַיִם הָרִאשׁוֹנִים הֶאֱכִילוּ בְשַׂר חֲזִיר; מַיִם אַחֲרוֹנִים הָרְגוּ אֶת־הַנָּפֶשׁ.
מַעֲשֶׂה בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה בְּחֶנְוָנִי אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל בָּשָׂר טָהוֹר וּבְשַׂר חֲזִיר, וּמוֹכֵר, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בוֹ שֶׁהוּא יְהוּדִי. וְכָךְ הָיָה מִנְהָגוֹ: כָּל־מִי שֶׁנִּכְנַס לַחֲנוּת שֶׁלּוֹ, וְאֵינוֹ נוֹטֵל יָדָיו – יוֹדֵעַ שֶׁהוּא גוֹי, וְנוֹתֵן לְפָנָיו בְּשַׂר חֲזִיר, וְכָל מִי שֶׁהָיָה נוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ – יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יְהוּדִי, וּמַאֲכִילוֹ בָּשָׂר טָהוֹר. פַּעַם אַחַת נִכְנַס יְהוּדִי לֶאֱכוֹל שָׁם, וְלֹא נָטַל יָדָיו, וְהָיָה סָבוּר, שֶׁהוּא גוֹי. נָתַן לְפָנָיו בְּשַׂר חֲזִיר. אָכַל וְלֹא בֵרַךְ. בָּא לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן עַל הַפַּת וְעַל הַבָּשָׂר, וּבְשַׂר חֲזִיר נִמְכַּר בְּיֹקֶר. אָמַר לוֹ: יֶשׁ לִי עָלֶיךָ כָּךְ וָכָךְ מִן הַבָּשָׂר שֶׁאָכַלְתָּ, שֶׁהַחֲתִיכָה עוֹלָה עֲשָׂרָה מָנֶה. אָמַר לוֹ: אֶתְמוֹל נָתַתָּ אוֹתָהּ לִי בִּשְׁמוֹנָה, וְהַיּוֹם אַתָּה רוֹצֶה עֲשָׂרָה! אָמַר לוֹ: זוֹ שֶׁאָכַלְתָּ שֶׁל חֲזִיר הִיא! כֵּוָן שֶׁאָמַר לוֹ כָךְ, עָמְדוּ לוֹ שַׂעֲרוֹתָיו, נִבְהַל וְנִפְחָד. אָמַר לוֹ בְּצִנְעָה: יְהוּדִי אֲנִי, וְנָתַתָּ לִי בְּשַׂר חֲזִיר! אָמַר לוֹ: תִּפַּח רוּחֶךָ, כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁאָכַלְתָּ בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם וּבְלֹא בְרָכָה, הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאַתָּה גוֹי.
בבלי יומא עפ"י ספר האגדה
מהם 'מַיִם רִאשׁוֹנִים' ומהם 'מַיִם אַחֲרוֹנִים'? מדובר במי נטילת הידים שלפני ואחרי הארוחה. מצוות נטילת ידיים לפני ואחרי הארוחה היא אחת משבע המצוות שהתקינו חז"ל (כלומר – היא אינה מדאורייתא). מצוות נטילת ידים היתה מקובלת מאד בתקופת המשנה והתלמוד, והיא הבדילה באופן מובהק בין יהודים לגויים (מה, אף גוי לא הקפיד על היגיינה?!).
עם נטילת הידיים אומר הנוטל ברכה קצרה, אך זו יכולה להיאמר בלחש. במדרש שלפנינו מתואר מנהג, שהפך לסימן הזדהות שָׁקֵט בין הנכנסים לבית האוכל של אותו חנווני. כל יהודי, שנכנס לאכול, היה נוטל ידיו לפני הארוחה, והחנווני היה יודע איזה אוכל להגיש לו. מה היתה הסיבה לכל הסודיות הזאת, של ההזדהות ללא מילים?
המדרש מספר על ימים קשים, שעברו על היהודים בארצם, תקופה שכונתה בשם 'שעת הגזרה'. כשגזרות קשות מוטלות על היהודים, יעשה כל אחד מהם כל שביכולתו לא להזדהות בפרהסיה כיהודי.
החנווני לא רצה שידעו כי הוא יהודי, ועל כן הוא הגיש גם אוכל לא כשר ללקוחות לא-יהודיים. על ההקפדה בהפרדת כלים לא מסופר כאן, אך ניתן להניח כי במטבח מאחור היו לו, לחנווני, שתי מערכות כלים. היום זה לא היה עובר אצל משגיחים מטעם הרבנות הראשית...
הכל טוב ויפה, עד שנכנס לקוח יהודי, שלא הקפיד על נטילת ידיים. מסתבר, שהיו גם יהודים כאלה... החנווני הגיש לו תבשיל של בשר חזיר, והלקוח אכל לתיאבון. רק משהגיש החנווני ללקוח את החשבון, נתברר לאורח, כי הוא הואכל בבשר לא-כשר, וכמו שהמדרש מנסח 'עָמְדוּ לוֹ שַׂעֲרוֹתָיו'. עם זאת, הוא גילה התחשבות במארח, ואמר לו בצנעה, כך שלא ישמעו שאר באי בית האוכל, כי הוא יהודי. על פי נוסח המדרש אפשר להבין, כי בעל המסעדה נפגע יותר מהלקוח, שכן הוא אומר לו: 'תִּפַּח רוּחֶךָ'. אפשר להצביע על לפחות שתי סיבות לכך: הראשונה - הלקוח גרם לו, לבעל הבית, לחטוא ולהחטיא. השניה – אם תתגלה הפאדיחה, עלול בעל הבית לאבד לקוחות יהודיים.
היום היה אירוע כזה מגיע מיידית ביוזמת הלקוח לעמודי הפייסבוק. אך זו היתה שעת הגזרה, ושני הצדדים העדיפו, כנראה, לסיים את הפרשה בשקט.