רַ' אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת עָנִי גָדוֹל הָיָה. הִקִּיז דָּם, וְלֹא הָיָה לוֹ מַה לִּטְעוֹם. מָצָא בֶן־שׁוּם, וְהֵטִיל לְתוֹךְ פִּיו. תַּשׁ כֹּחוֹ, וְנִתְנַמְנֵם. נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ, וְרָאוּהוּ שֶׁהוּא בוֹכֶה וְשׂוֹחֵק, וְצִיצִית שֶׁל אֵשׁ יוֹצֵאת מִמִּצְחוֹ. כְּשֶׁנֵּעוֹר, אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה הָיִיתָ שׂוֹחֵק וּבוֹכֶה, וְצִיצִית שֶׁל אֵשׁ יָצְאָה מִמִּצְחֶךָ? אָמַר לָהֶם: שֶׁרָאִיתִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹשֵׁב עִמִּי, וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, עַד מָתַי אֶצְטַעֵר בָּעוֹלָם הַזֶּה? אָמַר לִי: אֶלְעָזָר, בְּנִי! נוֹחַ לְךָ שֶׁאֶהֱפֹךְ אֶת הָעוֹלָם לִתְחִלָּתוֹ? אֶפְשָׁר שֶׁתְּהֵא נוֹלָד בְּשָׁעָה שֶׁל מְזוֹנוֹת. אָמַרְתִּי לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּל־כָּךְ – וְאֶפְשָׁר!? אָמַרְתִּי לוֹ: שָׁנִים שֶׁחָיִיתִי מְרֻבּוֹת, אוֹ אֵלּוּ שֶׁאֶחְיֶה? אָמַר לִי: אֵלּוּ שֶׁחָיִיתָ. אָמַרְתִּי לְפָנָיו: אִם כֵּן – אֵינִי רוֹצֶה. אָמַר לִי: בִּשְׂכַר זֶה שֶׁאָמַרְתָּ: “אֵינִי רוֹצֶה” – אֶתֵּן לְךָ לָעוֹלָם הַבָּא שְׁלשָׁה־עָשָׂר נְהָרוֹת שֶׁל שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן טְהוֹרִים כִּפְרָת וְחִדֶּקֶל, וְתִתְעַדֵּן בָּהֶם. אָמַרְתִּי לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, זֶה – וְלֹא יוֹתֵר!? אָמַר לִי: וְלַחֲבֵרֶיךָ מָה אֶתֵּן? אָמַרְתִּי לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כְּלוּם מִבָּשָׂר־וָדָם שֶׁאֵין לוֹ אֲנִי מְבַקֵּשׁ? טָפַח בְּאֶצְבַּע עַל מִצְחִי, וְאָמַר לִי: אֶלְעָזָר בְּנִי, חִצַּי אֲשַׁלַּח בָּךְ!
בבלי תענית עפ"י ספר האגדה
אם מקובל על הכל, שאת הֶעָבָר אין אפשרות לשנות – הרי לנו אגדה, המדמה גם אפשרות פנטסטית כזאת.
ר' אלעזר בן פדת, אמורא שנולד בבבל, עלה לארץ ישראל, והיה מתלמידיו של ר' יוחנן, היה עני מרוד, וזאת למרות מעמדו כפרנס, ולמרות נסיונות חבריו לסייע לו. הוא סירב לקבל צדקה בטענה ש'שונא מתנות יחיה'.
מסתבר, שגם את ההצעות הנדיבות של אלוהים דחה ר' אלעזר. סיפור המעשה מתחיל בר' אלעזר, שאין לו מה לאכול להשיב נפשו אחרי הקזת דם. הוא תוחב ראש-שום לפיו, ונרדם מרוב חולשה. חבריו, הבאים לבקרו, רואים אותו בוכה ושוחק בשנתו הטרופה, וניצוצות של אש עולים ממצחו. לאחר שמתעורר ר' אלעזר, שואלים אותו החכמים מה הסעיר אותו כל כך בשנתו, והוא מספר להם על חלום שחלם:
בחלומו פוגש ר' אלעזר את אלוהים, ושואל אותו עד מתי יסבול בעוני וברעב. אלוהים מציע לו משהו יוצא דופן – להחזיר את כל העולם לרגע הבריאה, לברוא הכל מחדש, תוך תקווה, שזאת הפעם יוולד ר' אלעזר במזל טוב יותר, במזל רווחה ועושר.
- וכל זה רק בשביל הסיכוי שאולי? – שואל ר' אלעזר בחלומו, והוא מוסיף ושואל: 'שָׁנִים שֶׁחָיִיתִי מְרֻבּוֹת, אוֹ אֵלּוּ שֶׁאֶחְיֶה?', כשכוונתו לשמוע מאלוהים אם עברו כבר רוב שנות חייו. ואלוהים משיב לו: 'אֵלּוּ שֶׁחָיִיתָ' . – אם כבר חייתי את רוב שנותי, אני מוותר – אומר ר' אלעזר. אם נותרו לי רק עוד מספר שנים של עוני ודחקות, לא צריך להפוך את כל סדרי העולם בשבילי.
אלוהים אוהב את התשובה הצנועה הזאת, ומציע לפצות את ר' אלעזר בבונוס מיוחד בעולם הבא – בשלושה עשר נהרות של אפרסמון טהורים, מקור לעושר מופלג באותם הימים. ר' אלעזר מבין, שיש לו הזדמנות להתמקח, והוא אומר: 'רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, זֶה – וְלֹא יוֹתֵר!?'. אלוהים מזכיר לו שיש עוד אנשים בעולמו של הקב"ה, וכי הפיכתו לטייקון של אפרסמון על חשבון חבריו זה לא הוגן. ר' אלעזר לא מקבל את הנוסחה הזאת. הוא טוען, שמה שהוא יקבל, יבוא מהמאגרים הבלתי נדלים של האל, ולא על חשבון אנשים אחרים, שממילא אין להם כלום. ר' אלעזר אינו מאמין בעיקרון הכלכלי של משחק סכום אפס. אלוהים נהנה מהפלפול הזה, טופח באצבעו על מצחו של ר' אלעזר, ומאיים עליו בחיוך: 'אֶלְעָזָר בְּנִי, חִצַּי אֲשַׁלַּח בָּךְ!'. מה הפלא, שר' אלעזר שוחק ובוכה בשנתו, וניצוצות של אש יוצאים ממצחו?
נשים לב, שהרעיון של אלוהים, המסוגל להחזיר את גלגל ההיסטוריה העולמית לאחור, לאתחל את המערכת, ולהגריל לבני האדם מזלות חדשים – רעיון זה נשתל בתוך חלום. האם חז"ל השתעשעו באפשרות, שאלוהים אכן מסוגל לבצע דבר כזה? האם הם ראו בר' אלעזר בן פדת מין צדיק, שעבורו ירצה אלוהים לבצע תעלול קוסמי כזה, או אולי הגישו לנו סיפור מחויך על איזה חכם תמהוני, שהתעקשותו לא לקבל צדקה מחבריו מביאה אותו לעוני ולרעב כאלה, שמוחו הוזה בעת שנתו פנטסיות, שאפילו הברון מינכהאוזן לא הגה במוחו הקודח?