רַבִּי אַבָּא הָיָה בָּא מִטְּבֶרְיָה לְבֵית טְרוֹנְיָא שֶׁלְּחָמִיו, וְרַבִּי יַעֲקֹב בְּנוֹ הָיָה עִמּוֹ. נִפְגְּשׁוּ בִּכְפַר טְרָשָׁא. כְּשֶׁרָצוּ לִשְׁכַּב, אָמַר רַבִּי אַבָּא לְבַעַל הַבַּיִת: יֵשׁ כָּאן תַּרְנְגוֹל? אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת: לָמָּה? אָמַר לוֹ: מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי קָם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה מַמָּשׁ. אָמַר לוֹ: לֹא צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי סִימָן יֵשׁ לִי בַּבַּיִת - שֶׁהַמִּשְׁקָל הַזֶּה שֶׁלִּפְנֵי מִטָּתִי, אֲנִי מְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּמַיִם, וּמְטַפְטֵף טִפָּה טִפָּה, וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה מַמָּשׁ מִתְרוֹקְנִים כָּל הַמַּיִם, וּמִתְגַּלְגֵּל הַגַּלְגַּל הַזֶּה וְנוֹהֵם, וְנִשְׁמָע קוֹלוֹ בְּכָל הַבַּיִת. וְאָז הוּא חֲצוֹת הַלַּיְלָה מַמָּשׁ. וְזָקֵן אֶחָד הָיָה לִי, שֶׁהָיָה קָם בְּכָל חֲצוֹת לַיְלָה וּמִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ עָשָׂה אֶת זֶה. אָמַר רַבִּי אַבָּא: בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁשְּׁלָחַנִי לְכָאן.
בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה נָהַם אוֹתוֹ הַגַּלְגַּל. קָמוּ רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יַעֲקֹב, וְשָׁמְעוּ אֶת אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת וּשְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר: כָּתוּב (תהלים קיט) "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךְ". מָה רָאָה דָוִד שֶׁהוּא אָמַר 'חֲצוֹת לַיְלָה' וְלֹא 'בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה'? אֶלָּא חֲצוֹת לַיְלָה - וַדַּאי לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אָמַר כָּךְ. וְכִי כָּךְ נִקְרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? כֵּן, שֶׁהֲרֵי חֲצוֹת לַיְלָה מַמָּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא וְסִיעָתוֹ, וְאָז הִיא הַשָּׁעָה, שֶׁנִּכְנָס לְגַן הָעֵדֶן לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים.
ספר הזוהר – מתורגם לעברית
רבי אבא היה אחד מתשעת תלמידיו של ר' שמעון בר יוחאי, ועל פי המסורת מניין תלמידי חכמים אלה ישבו במערב גלילית, וחיברו מפי ר' שמעון את ספר הזוהר.
הסיפור שלפנינו מפגיש אותנו עם מוטיב החוזר ברבים מסיפורי הזוהר – על אנשים פשוטים או לא מוכרים, שלפתע נתגלה, שהם יודעים סתרי תורה, מעין ל"ו צדיקים.
ר' אבא הולך מטבריה לבית חמיו, הגר בבית טרוניא. הדרך ארוכה, והוא ובנו, ר' יעקב, נכנסים לאכסניה ללון בה את הלילה. לר' אבא יש בקשה קצת לא שגרתית מבעל הבית: יש לך תרנגול? קצת מוזר, שכן מסתבר שר' אבא מבקש להתעורר משנתו בחצות הלילה כדי ללמוד תורה, אבל תרנגולים משמיעים קולם על פי רוב לקראת עלות השחר. בעל הבית מציע לו תחליף - פתרון מכאני, שקיבל מ'זקן אחד', שהיה נוהג להסתייע בו כשעון מעורר. המתקן מתואר בפרטות. מדובר בכלי, התלוי על חבל, כשהוא מלא במים, והמים מטפטפים באיטיות דרך נקב. כאשר הכלי מתרוקן, המשקולת שבצדו האחר של החבל נופלת ארצה ברעש גדול – 'לקום כולם!'.
ואכן, ר' אבא ויעקב בנו מתעוררים בחצות הלילה, ומוצאים להפתעתם את בעל הבית יושב עם שני בניו, והם לומדים תורה. ולא סתם לומדים תורה, כי אם דנים בסוגיה, העוסקת במונח 'חצות לילה', אותה שעה בה הם יושבים ולומדים. ר' אבא ובנו מצטרפים לשלישיה הלומדת, ומקבלים מדרש יפה על דברי דוד מספר תהלים "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךְ". היעדר האות ב' מבקש ביאור. בעל הבית אומר כי 'חצות לילה' אינו שיבוש של 'בחצות הלילה', כי אם שמו של הקב"ה. כלומר, ניסוחו הפשוט יותר של הפסוק יהיה 'אלוהים, אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךְ'.
לכאורה לפנינו פירוש בסגנון דרש של פסוק מקראי, שתחבירו נראה מעט מוזר. הימצאות סיפור זה בספר הזוהר רומזת לחשיבות גילוי שם נוסף של האל. שמות האל קדושים כולם למקובלים, וניתן לחולל באמצעותם ניסים ונפלאות; והנה, אותו בעל בית פשוט בכפר גלילי בשם טרשא יודע אחד משמותיו הנספים של האל.
מה עוד יכול סיפור חביב זה ללמד אותנו, מלבד דרך הכנתו של שעון מעורר מחפצים ביתיים פשוטים? כשאתה בדרך לאנשהו, ונכנס למקום לינה לא מוכר, וכל חפצך לעבור את הלילה בשלום, הבא בחשבון, שאפילו במקום סתמי כזה אתה יכול לפגוש במישהו שילמד אותך משהו חשוב מאד. סתרי תורה לא נתגלו רק לתלמידי חכמים, חובשי ספסל בית המדרש.