נֶאֱמַר בִּמְלָכִים ב ב, יט: "וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע: הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רָאָה, וְהַמַּיִם רָעִים, וְהָאָרֶץ מְשַׁכֶּלֶת", וְשׁוֹאֲלִים: וְכִי מֵאַחַר שֶׁמַּיִם רָעִים וְאֶרֶץ מְשַׁכֶּלֶת, אֶלָּא מָה טוֹבָתָהּ? אָמַר ר' חַנִּין: חֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו, שֶׁלַּמְרוֹת הַחֶסְרוֹנוֹת אֲנָשִׁים אוֹהֲבִים אֶת מְקוֹמָם. אָמַר ר' יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה חִנּוֹת הֵן שֶׁפּוֹעֲלוֹת בְּצוּרָה דּוֹמָה: חֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו, חֵן אִשָּׁה עַל בַּעְלָהּ, לַמְרוֹת שֶׁיְּכוֹלִים לִהְיוֹת בָּהּ חֶסְרוֹנוֹת, חֵן מִקָּח עַל מִקָּחוֹ, חֵן שֶׁל הַדָּבָר עַל זֶה שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ, שֶׁהוּא טוֹב בְּעֵינָיו.
בבלי סוטה
נשוב אל המקור, פרק ב' בספר מלכים ב', המספר על הנס הראשון שמחולל אלישע ביריחו אחרי עלות אליהו לשמים:
יט וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע: הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה, וְהַמַּיִם רָעִים, וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת. כ וַיֹּאמֶר: קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה, וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח; וַיִּקְחוּ אֵלָיו. כא וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם, וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח; וַיֹּאמֶר: כֹּה אָמַר יְהוָה: רִפֵּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה. לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת. כב וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּדְבַר אֱלִישָׁע, אֲשֶׁר דִּבֵּר.
אנשי יריחו אוהבים את המקום בו הם חיים. זהו נוה מדבר גדול, היושב על מקורות מים עשירים למדי, והוא על דרך ראשית, היורדת מירושלים אל המדבר. אולם בעיה אחת מציקה להם, והיא איכות המים. המים רעים, כלומר אינם בריאים לשתיה, ומשום כך הארץ משכלת, כלומר גורמת לתמותה רבה בקרב יושבי יריחו. אלישע מרפא את המים.
חז"ל תמהים: אם המים רעים והארץ משכלת, כיצד זה מושב העיר טוב? ר' חנין מציע תשובה, שהפכה ברבות הימים לניב עברי מוכר: 'חֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו'. התשובה סתומה מעט. היא מאשרת את מה שכבר ידענו – שלמרות חסרונותיו של המקום, יש להם סיבות לאהוב אותו. הסיבות, במקרה זה, אינן מפורטות.
ר' יוחנן מרחיב ומציין עוד שתי דוגמאות לכך, שבני אדם מעדיפים משו למרות חסרונותיו הברורים לעין.
'חֵן אִשָּׁה עַל בַּעְלָהּ' – את זה ניתן להבין בכמה אופנים. האחד – שלכל אדם העדפות משלו, ואישה, שחסרונותיה גורמים לכך, שרוב הגברים לא יחפצו בקרבתה, יכול להיות שיש מישהו, האוהב אותה דוקא בשל תכונותיה אלה. דרך אחרת להסביר את הפתגם הזה היא שקשר הנישואין, אם טוב הוא, גורם לו, לבעל, לא לראות או לא להחשיב חסרונות שונים אצל בת זוגו. וכמובן, ניתן לקחת את הפתגם לכיוון אחר לגמרי: חינה של האישה מקרין גם על בעלה. כלומר, האם לאישה חן או קסם אישי, גם בעלה נראה טוב יותר... פירוש זה, כמובן, לא מסתדר עם הרעיון המרכזי של ר' יוחנן, אבל בפתגם ניתן להשתמש ביותר מהקשר אחד.
'חֵן מִקָּח עַל מִקָּחוֹ' – זו עובדה ידועה ומוכרת, והיא מוזכרת בתלמוד גם במקומות אחרים. אם קנה אדם חפץ, ושילם עליו במיטב כספו, גם אחרי שיגלה באותו חפץ מגרעות כלשהן, הוא יעדיף לשכנע את עצמו, שהוא עשה מקח טוב. רעיון זה ניתן לעשות בו שימוש גם לגבי 'חֵן אִשָּׁה עַל בַּעְלָהּ'. אם כבר בחרת באישה זו, תעדיף להאמין שבחירתך היתה מוצלחת, גם אם תגלה, שהאשה אינה מושלמת (למשל – אם היא תגלה שגם אתה אינך מושלם...).
נשוב אל 'חֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו'. חינו של המקום, בו אנו חיים את כל חיינו, הוא חינו בעינינו, והוא נובע גם מכל הזיכרונות שיש לנו מילדותנו באותו מקום, ומאנשים שאהבנו, ששהו במחיצתנו כאן לפני שנים. את החן הזה קשה להסביר לאיש זר. הוא, יש לו, אם בר מזל הוא, חיבה עזה למקום אחר, בו חי שנים רבות.