אָמַר רַבִּי יַנַּאי:
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם לוֹקֵחַ לִיטְרָה שֶׁל בָּשָׂר, כַּמָּה צַעַר וְכַמָּה יְגִיעַ רוֹאֶה עַד שֶׁיְּבַשְּׁלֶנָּה. וַאֲנִי מַשִּׁיב לְךָ רוּחוֹת וּמַעֲלֶה עֲנָנִים, וּמוֹרִיד גְּשָׁמִים וּטְלָלִים, וּמְגַדֵּל צְמָחִין וּמְבַשְּׁלָן, וְעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן בִּפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְנוֹתֵן כָּל צְרָכָיו לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וּלְכֹל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה כְּדֵי מַחְסוֹרָהּ, וְאֵין אַתֶּם מְבִיאִין לִי אֶת הָעֹמֶר?!
אָמַר ר' פִּנְחָס:
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם מְכַבֵּס כְּסוּתוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. כַּמָּה צַעַר וְכַמָּה יְגִיעַ רוֹאֶה עַד שֶׁיְּנַגְּבָהּ? וַאֲנִי מַשִּׁיב לְךָ רוּחוֹת, וּמַעֲלֶה עֲנָנִים, וּמוֹרִיד גְּשָׁמִים וּטְלָלִים, וּמְגַדֵּל צְמָחִים, וּמְכַבְּסָן וּמְבַשְּׁלָן וּמְנַגְּבָן, וְעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן לִפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְנוֹתֵן כָּל צְרָכָיו לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וּלְכֹל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה כְּדֵי מַחְסוֹרָהּ, וְאֵין אַתֶּם מְבִיאִין לִי אֶת הָעֹמֶר?!
(קהלת רבה)
בתרבותנו העירונית, שהתרחקה כל כך מהווי השדה, נשכח אצל רבים מאיתנו המהלך המורכב של גידול החיטה ושל יצירת הלחם. מדרש זה, יצירתם של אמוראים מארץ ישראל, נותן שבח והלל לקדוש ברוך הוא, הדואג לכל התנאים הפיסיים לגידול הדגן, ומתעלם מחלקו של האיכר, הצריך עוד לטרוח רבות, מזריעה ועד קציר, ומהמלאכות שיש עוד לעשות אחרי הקציר – הדיש והטחינה, הלישה והאפייה. אנו, המוצאים את הלחם מוכן על מדף החנות, נוטים להתעלם מכל זה. המדרש נוזף ביהודים, המתלבטים אם להביא למקדש את העומר, ראשית התבואה, ומזכיר את כל מה שעשה עבורנו אלוהים בעניין זה.
על חלקו של האדם, המשלים את מעשי ה' בסדרה של פעולות מאומצות, תספר אגדת השועל והלחם:
אגדת השועל והלחם
איכר אחד קצר בחרמש כל הבוקר, עד שהיה עייף וישב לנוח. יצא השועל מן החורשה הסמוכה,
ניגש אל האיכר ואמר לו:
מה אתה אוכל?
לחם - אמר האיכר.
תן לי פרוסה, אף פעם לא טעמתי לחם.
נתן לו פרוסה.
מצוין, אמר השועל - גם אני אעשה לי לחם כזה. איך עושים אותו?
קודם, קח מחרשה וחרוש את האדמה.
ואז יהיה לחם?
עוד לא. אחר כך משדדים...
ויש לחם.
חכה רגע, עוד לא זרעת!
ואז יהיה לחם?
לא. אז ירד גשם והזרעים ינבטו ויגדלו כל החורף, ובערך בחג השבועות יבשילו.
לא. אז אתה קוצר ומביא את התבואה לגורן...
ואוכל לחם!
עוד לא. אתה צריך עוד לדוש , לאסוף את הגרעינים, לטחון אותם לקמח...
וסוף סוף אוכלים לחם?
עוד מעט. מן הקמח תעשה בצק , תלוש אותו, תעשה לך ככר לחם ותאפה בתנור.
ואז יש לי לחם? - כן, אז תחתוך לך פרוסה ותאכל.
חשב השועל ואמר:
קשה מדי, ארוך מדי, אפשר להשתגע.
יותר טוב שארוץ לחפש לי איזו תרנגולת. והלך לו.