אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא, שֶׁהָיָה בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וְהָיָה עוֹמֵד עַל רַגְלוֹ אַחַת וְחוֹלֵץ מִנְעָלוֹ, וְנוֹעֵל מִנְעָלוֹ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: חַמִּין וְשֶׁמֶן שֶׁסָּכַתְנִי אִמִי בְּיַלְדּוּתִי, הֵם עָמְדוּ לִי בְּעֵת זִקְנוּתִי.
בבלי חולין
מי היה רבי חנינא בר חמא? הוא היה מראשוני האמוראים הארץ ישראליים. ר' חנינא נולד בבבל, ועלה עם בנו לארץ ישראל, ללמוד אצל רבי יהודה הנשיא. קרבתו לרבי היתה כה גדולה, שכאשר ביקר הקיסר אנטונינוס אצל רבי, הוא מצא שם, למורת רוחו, את ר' חנינא. כשהזכיר לרבי כי הוחלט ביניהם שביקוריו אצל רבי יהיו תמיד פרטיים, ללא נוכחות תלמידים, השיב לו רבי – אבל זה לא איש, זה מלאך.
ר' חנינא האריך ימים, אפילו במושגים של היום – וזכה להגיע לגיל המופלג 95. הוא היה סמל של בריאות טובה, ועל פי המדרש הקצרצר שלפנינו, הוא ייחס את בריאותו לטיפול המיוחד שהעניקה לו אמו בילדותו. הוא מדבר על רחיצה במים חמים ועל סיכה בשמן, אבל ככל הנראה מתכוון להרבה יותר מזה, ליחס רציני ומכבד לצרכי הגוף. היום היו מייחסים אקרובטיקה כזאת לאנשים המקפידים לעשות יוגה מדי יום במשך עשרות שנים – לעמוד על רגל אחת, לחלוץ את הנעל ולנעול אותה מחדש – תרגיל שאני, בעוונותי, ועדיין לא הגעתי לגיל 80, כבר איני מסוגל לבצע...
המדרש החביב הזה מעיד, לדעתי, על כך, שחז"ל לא ראו בו, בר' חנינא, מעין freak, איש מוזר, אלא העריצו את צעירות הגוף שלו.
במסכת סנהדרין מספרים על יחסו של ר' חנינא לעסקי כישוף. כאשר מכשפה רצתה לקחת עפר מתחת רגליו, כדי לעשות בו כשפים, הוא לעג עליה: קחי כמה שברצונך, כתוב "אין עוד מלבדו", ואיני חושש משום כוח חוץ מכוחו של אלוהים.
בין תלמידיו הרבים היו גם ר יוחנן וריש לקיש. מדרש נחמד מהירושלמי מספר:
פַּעַם אַחַת רָאָה ר' חֲנִינָא שֶׁכָּל הָעָם רָצִים. שָׁאַל: לְאָן רָצִים כֹּל אֵלֶּה? אָמְרוּ לוֹ: לִדְרָשָׁתוֹ שֶׁל ר' יוֹחָנָן, שֶׁהוּא דּוֹרֵשׁ הַיּוֹם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל ר' בְּנָאָה בְּצִפּוֹרִי. אָמַר: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁרָאִיתִי פֵּרוֹת בְּעוֹדִי בַּחַיִּים, שֶׁאָנֹכִי לִמַּדְתִּיו אַגָּדַת כָּל הַמִּקְרָא חוּץ מִמִּשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת (ירושלמי הוריות ג:ד)
ועוד מדרש מהירושלמי, המעיד על יחסו המסתייג למאגיה של הורדת גשמים:
פַּעַם אַחֶרֶת הָיְתָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת, וְעָשׂוּ תַּעֲנִית, וְלֹא יָרַד מָטָר. וּבַדָּרוֹם עָשָׂה ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תַּעֲנִית, וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים. אָמְרוּ בְּנֵי צִפּוֹרִי: ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מוֹרִיד מָטָר לִבְנֵי הַדָּרוֹם, וְר' חֲנִינָא עוֹצֵר אֶת הַמָּטָר מִבְּנֵי צִפּוֹרִי. כְּשֶׁעָשׂוּ תַּעֲנִית פַּעַם שְׁנִיָּה, שָׁלַח ר' חֲנִינָא, וְהֵבִיא אֶת ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְצִפּוֹרִי, וְהִתְעַנּוּ שְׁנֵיהֶם, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יָרַד מָטָר. נִכְנָס ר' חֲנִינָא וְדָרַשׁ לִפְנֵיהֶם: לֹא ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מוֹרִיד מָטָר לִבְנֵי הַדָּרוֹם, וְלֹא ר' חֲנִינָא עוֹצֵר אֶת הַמָּטָר מִבְּנֵי צִפּוֹרִי, אֶלָּא שֶׁהַדְּרוֹמִים לִבָּם רַךְ, וּכְשֶׁשּׁוֹמְעִים דִבְרֵי תוֹרָה הֵם נִכְנָעִים, וּבְנֵי צִפּוֹרִי לִבָּם קָשֶׁה, וּכְשֶׁשּׁוֹמְעִים דִבְרֵי תוֹרָה אֵינָם נִכְנָעִים (יְרוּשַׁלְמִי תַּעֲנִית ג:ד).
נסיים באמרה נוספת של ר' חנינא, אמרה הרלוונטית גם לימינו:
"אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ גַּסֵּי הָרוּחַ מִיִּשְׂרָאֵל" (סנהדרין צח : א)