אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעִים יוֹם קֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: בַּת פְּלוֹנִי תִּנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי, וְכֵן מַכְרִיזִים עַל כִּי בֵּית פְּלוֹנִי יִהְיֶה שַׁיָּךְ לִפְלוֹנִי, וְשָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, מַשְׁמָע שֶׁהַדָּבָר נִגְזַר עַל הָאָדָם עוֹד לִפְנֵי יְצִירָתוֹ, וְאֵיךְ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ שֶׁל אָדָם לְפִי מַעֲשָׂיו?! וּמְשִׁיבִים: לֹא קָשֶׁה זֶה — בְּזוּג רִאשׁוֹן גּוֹזְרִים עַל הָאָדָם קֹדֶם בְּרִיאָתוֹ מִי תִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ. זֶה שֶׁמְּזַוְּגִים לְאָדָם לְפִי מַעֲשָׂיו — בְּזוּג שֵׁנִי, וְאָז קָשֶׁה זִוּוּגוֹ שֶׁל אָדָם.
בַּבְלִי סוֹטָה
בְּפַרְהֶסְיָא זָכָה (יְהוּדָה) וְנִקְרָא כֻּלּוֹ עַל שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה, כֵּיוָן שֶׁהוֹדָה וְאָמַר: צָדְקָה מִמֶּנִּי! יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַתָּה הִצַּלְתָּ תָּמָר וּשְׁנֵי בָּנֶיהָ מִן הָאוּר, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַצִּיל בִּזְכוּתְךָ ג' מִבָּנֶיךָ מִן הָאוּר, מִי הָיוּ אֵלֶּה? חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה.
בַּבְלִי סוֹטָה
אָמַר ר' אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל "נַעֲשֶׂה" ל-"נִשְׁמַע" יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן: מִי גִּלָּה לְבָנַי רָז זֶה, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ? שֶׁכֵּן נֶאֱמַר "בָּרֲכוּ ה' מַלְאָכָיו, גִּבֹּרֵי כֹחַ, עֹשֵׂי דְבָרוֹ, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" (תְּהִלִּים קג, כ)
בַּבְלִי שַׁבָּת
שָׁנוּ חֲכָמִים: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב הַיּוֹרֵד עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן" (תְּהִלִּים קלג, ב)? כְּמִין שְׁתֵּי טִפִּין מַרְגָּלִיּוֹת שֶׁל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה הָיוּ תְּלוּיוֹת לְאַהֲרֹן בִּזְקָנוֹ. אָמַר רַב כָּהֲנָא: כְּשֶׁהוּא מְסַפֵּר, הָיוּ הַטִּפּוֹת עוֹלוֹת דֶּרֶךְ נֵס, וְיוֹשְׁבוֹת בְּעִקָּרֵי שְׂעָרוֹת זְקָנוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְּלוּ תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהָיָה מְדַבֵּר. וְעַל דָּבָר זֶה הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ דּוֹאֵג: שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם מָעַלְתִּי בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁיָּצַקְתִּי יוֹתֵר מִדַּי, שֶׁהִגִּיעַ עַד לִזְקָנוֹ! יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: "כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן" (שָׁם ג). מָה טַל אֵין בּוֹ מְעִילָה שֶׁאֵין קָדוֹשׁ, אֶלָּא הֶפְקֵר לַכֹּל — אַף שֶׁמֶן שֶׁיּוֹרֵד עַל זְקַן אַהֲרֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה. וַעֲדַיִן אַהֲרֹן הָיָה דּוֹאֵג, שֶׁמָּא מֹשֶׁה לֹא מָעַל, שֶׁעָשָׂה מִצְוָה, וַאֲנִי מָעַלְתִּי, שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה מִן הַשֶּׁמֶן הָרֵיחָנֵי שֶׁבִּזְקָנִי! יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" (שָׁם א). מָה מֹשֶׁה לֹא מָעַל, אַף אַתָּה לֹא מָעַלְתָּ.
בַּבְלִי כְּרִיתוּת
נִכְנְסוּ זְקֵנִים לַעֲלִיָּה בְּיַבְנֶה, וְיָצְתָה בַּת קוֹל, וְאָמְרָה לָהֶן: יֵשׁ בֵּינֵיכֶם שְׁנַיִם רְאוּיִן לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וּשְׁמוּאֵל הַקָּטָן אֶחָד מֵהֶן. נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בֶּאֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרַקְנוּס , וְהָיוּ שְׂמֵחִים עַל שֶׁהִסְכִּימָה דַּעְתָּן לְדַעַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
יְרוּשַׁלְמִי הוֹרָיוֹת
בת קול מופיעה עשרות פעמים בכתבי חז"ל. במקרא – אפילו לא פעם אחת. בת קול היא רעיון של חז"ל, והם מספרים שבת קול פעלה כבר בתקופת המקרא, כמו בדוגמאות שהובאו כאן – אצל יהודה בן יעקב ואצל משה ואהרן. ננסה להבין מארבע הדוגמאות שהובאו כאן מהי אותה בת קול.
בת קול אינה רק דרך של תקשורת בין אלוהים לבני האדם. ארבעים יום לפני לידת התינוק יוצאת בת קול ומכריזה מי יהיה זיווגו. בת הקול אינה מדברת אל הורי התינוק. היא פשוט מכריזה לעולם את עתיד התינוק. מקור בת הקול ברור – היא מסר אלוהי.
בת הקול לעולם אינה משמשת לדיאלוג עם האדם. זו הכרזה שאינה מצפה למענה. כך מודיעה בת הקול ליהודה על הגמול שיזכו לו צאצאיו בזכות הודאתו בצדקת תמר. זה אינו פתיח לשיחה עם יהודה.
במה שונה בת הקול מדבר ה' לנביאים? בפי הנביאים שם ה' נאומים שלמים. בחלק מהנבואות מגיב הנביא בתפילה אל האל ואפילו בטרוניה על המסר שהוטל עליו להעביר לעם. בת הקול אינה מצפה למענה.
גם כאשר מדברת בת הקול בסגנון שאלה ("מִי גִּלָּה לְבָנַי רָז זֶה, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ?"), זו, למעשה, הבעת תמיהה בלי ציפיה למענה.
בת הקול יכולה לספק תשובה לתהיה או לדאגה, לחרדה או לציפיה של האדם, אך גם אז זהו מסר חד-כיווני, בלי ציפיה למענה מצד האדם. כך מפיג האל את דאגתם של משה ואהרן, החוששים שהשימוש שהם עושים בשמן המשחה יש בו משום עבירה כלשהי.
המדרש האחרון שהובא כאן מדווח לנו על תגובתם של החכמים על בת הקול שבישרה להם, ששנים מהם ראויים לרוח הקודש. הם שמחים על שדעתם כיוונה לדעת שמים. ועדיין – אין הם יכולים להחזיר תשובה לשמים באמצעות בת הקול.
חז"ל העמידו את לימוד התורה ואת הבנת התורה מעל לביטויים מיסטיים כמו בת קול, ובזאת הורידו את מעמדה לדורות. הדבר התרחש באותו מאורע שהתפרסם בשם 'תנורו של עכנאי'. ר' אליעזר בן הורקנוס מתנצח עם חכמים, והוא מוצא עצמו בדעת מיעוט. הידע המופלג שלו בתורה ותחושת העליונות שלו מביאים אותו לנסות התערבות משמים לטובתו.
חָזַר ר' אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר לָהֶם: אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי — מִן הַשָּׁמַיִם יוֹכִיחוּ. יָצְאָה בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם, וְאָמְרָה לָהֶם: מָה לָכֶם אֵצֶל ר' אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם?! עָמַד ר' יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: כְּבָר נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא" (דְּבָרִים ל, יב). וְשׁוֹאֲלִים: מָה מַשְׁמָעוּתוֹ שֶׁל פָּסוּק זֶה "לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא" לְעִנְיָנֵנוּ? אָמַר ר' יִרְמְיָה: שֶׁכְּבָר נִתְּנָה תּוֹרָה מֵהַר סִינַי, וְעַל כֵּן אֵין אָנוּ מַשְׁגִּיחִין בְּבַת קוֹל, שֶׁכְּבָר כָּתַבְתָּ בְּהַר סִינַי בַּתּוֹרָה "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שְׁמוֹת כג, ב), וְכֵיוָן שֶׁדַּעַת הָרַבִּים בְּנִגּוּד לְר' אֱלִיעֶזֶר, אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. מְסֻפָּר: שָׁנִים רַבּוֹת לְאַחַר אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, מְצָאוֹ ר' נָתָן לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, אָמַר לוֹ: מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁאָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ מָה שֶׁאָמַר? אָמַר לוֹ: חִיֵּךְ וְאָמַר: "נִצְּחוּנִי בָּנַי, נִצְּחוּנִי בָּנַי", שֶׁהֲרֵי הֵבִיאוּ רְאָיָה מִן הַתּוֹרָה.
בבלי בבא מציעא