וְהַנָּשִׁים חַיָּבוֹת לְכַבֵּד אֶת בַּעְלֵיהֶן וּמְנִיקוֹת אֶת בְּנֵיהֶן וּמַאֲכִילוֹת בַּעְלֵיהֶן אֲפִלּוּ מִידֵיהֶן לְפִיהֶם. וּמְכַבְּסוֹת וּמְבַשְּׁלוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: אִשָּׁה טוֹחֶנֶת וְאוֹפָה. וּכְשֶׁנִּכְנַס בַּעְלָהּ מִן הַחוּץ, חַיֶּבֶת הָאִשָּׁה לַעֲמֹד עַל רַגְלֶיהָ, וְאֵין לָהּ רְשׁוּת לֵישֵׁב עַד שֶׁיֵּשֵׁב בַּעְלָהּ. וְאֵין לָהּ רְשׁוּת לְהָרִים קוֹלָה עָלָיו, וַאֲפִלּוּ מַכֶּה אוֹתָהּ – תִּשְׁתֹּק כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּשִׁים צְנוּעוֹת עוֹשׂוֹת.
הלכות קצובות, ר' יהודאי גאון, המאה ה-8
במקום להכביר במילים של ביקורת על הקטע המקומם שלפנינו, הנה צרור שאלות, המתייחסות לאמירות שלו:
'וְהַנָּשִׁים חַיָּבוֹת לְכַבֵּד אֶת בַּעְלֵיהֶן' – האם כל הבעלים ראויים לכבוד?
'וּמְנִיקוֹת אֶת בְּנֵיהֶן' – הבנים הם רק של האבות? ומה עם הבנות? ואיך אמורים הבנים היונקים להתייחס אל אמם משיגדלו?
'וּמַאֲכִילוֹת בַּעְלֵיהֶן אֲפִלּוּ מִידֵיהֶן לְפִיהֶם' – היכן מצויות ידיהם של הבעלים בזמן ההאכלה? האין מדובר במחווה אינטימית? האם ניתן לחייב את האשה ליחס אינטימי ואוהב?
'וּכְשֶׁנִּכְנַס בַּעְלָהּ מִן הַחוּץ, חַיֶּבֶת הָאִשָּׁה לַעֲמֹד עַל רַגְלֶיהָ' – כל היום עומדת על רגליה, טוחנת ואופה, מבשלת ומכבסת. איך תעמוד על רגליה כשהוא נכנס הביתה, אם היא כבר עומדת?
'וְאֵין לָהּ רְשׁוּת לֵישֵׁב עַד שֶׁיֵּשֵׁב בַּעְלָהּ' – וכשהיא מתבקשת להאכילו מידיה, מותר לה לעשות זאת בישיבה?
'וְאֵין לָהּ רְשׁוּת לְהָרִים קוֹלָה עָלָיו' – אבל לענות לו בחריפות, אם כי בלחש, מותר?
'וַאֲפִלּוּ מַכֶּה אוֹתָהּ – תִּשְׁתֹּק כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּשִׁים צְנוּעוֹת עוֹשׂוֹת' – ואם כואב, מותר לצעוק?