רַ' יוֹחָנָן וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ – רַ' יוֹחָנָן אָמַר: אֵין עֲנָנִים אֶלָּא מִלְּמָעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲרוּ עִם־עֲנָנֵי שְׁמַיָּא” (דניאל ז'); רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: אֵין עֲנָנִים אֶלָּא מִלְּמָטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ” (תהלים קל"ה). עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן – לְאֵחָד שֶׁכִּבֵּד אֶת חֲבֵרוֹ חָבִית שֶׁל יַיִן וְקַנְקַנָּהּ; רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְאֶחָד שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ: הַלְוֵנִי סְאָה שֶׁל חִטִּים, אָמַר לוֹ: הָבֵא קֻפָּתְךָ וּבוֹא מְדוֹד, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לָאָרֶץ: הָבִיאִי עֲנָנֵךְ, וְקַבְּלִי גְשָׁמִים.
בראשית רבה
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, הלא הוא ריש לקיש, היו זוג חכמים מאמוראי טבריה, שהתחילו את מערכת היחסים שלהם באהבה גדולה, המשיכו בהתנצחות אינסופית ביניהם בבית המדרש, וסיימו את חייהם בטרגדיה כפולה. כאן, במדרש זה, הם לכאורה מבטלים את זמנם ואת זמננו בוויכוח על מקורם של העננים.
על פי ר' יוחנן – מקור העננים בשמים. ידע מדעי אין ברשותו, אבל פסוקי מקרא – למכביר. ר' יוחנן מצטט פסוק מספר דניאל, שתרגומו מארמית לעברית הוא:
"רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת הַלַּיְלָה וְהִנֵּה עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם כְּבֶן אָדָם בָּא הָיָה, וְעַד עַתִּיק הַיָּמִים הִגִּיעַ, וּלְפָנָיו הִקְרִיבוּהוּ".
ואם כתוב 'עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם' – הרי שהעננים הם מהשמים.
גם ריש לקיש אינו קוטל קנים, וגם הוא יודע לצטט פסוקי מקרא. הוא מביא את הפסוק “מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ” ממזמור קל"ה בתהלים. נשיאים הם עננים, ובמזמור נאמר בפירוש שאת העננים מעלה אלוהים מקצה הארץ – משמע העננים הם מלמטה. תיק"ו.
לא הוכרעה הסוגיה? עוברים למְשָׁלִים, שהם, כידוע, לא אבני בניין מושלמות להוכחות לוגיות, אלא פנינים ספרותיות, היכולות להמחיש למה הכוונה.
ממשיל ר' יוחנן: 'לְאֵחָד שֶׁכִּבֵּד אֶת חֲבֵרוֹ חָבִית שֶׁל יַיִן וְקַנְקַנָּהּ'. תוכן חבית היין הם מי הגשמים, ואילו קנקנה של חבית היין הוא הכלי הנושא מים אלה – הענן. על פי ר' יוחנן, אלוהים מעניק לעולם את מי הגשמים ביחד עם האריזה, שהיא העננים. מכאן שהעננים, גם הם מקורם בשמים.
גם לריש לקיש יש משל: 'לְאֶחָד שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ: הַלְוֵנִי סְאָה שֶׁל חִטִּים, אָמַר לוֹ: הָבֵא קֻפָּתְךָ וּבוֹא מְדוֹד'. כשאדם לווה מחברו סאה של חיטים, אומר לו בעל החיטים: הבא קופה (כלי), מלא אותה מהחיטים שלי, וכך נמדוד כמה אתה חייב לי. החיטים הם המים, ואילו הקופה היא הענן. על פי ריש לקיש העננים, שהם ישויות ארציות, אינם אלא כלי קיבול למי הגשמים, שהם ישויות שמימיות.
הסוגיה מסתיימת ללא הכרעה, מה שֶׁמְּזַמֵּן התנצחויות מרות נוספות בעתיד.
האם הוויכוח הזה הוא בסך הכל הפגנה ותחרות הדדית של ידע מקראי ושל כישרון יצירת מְשָׁלִים? אני סבור שלא. הסוגיה העומדת לדיון כאן נוגעת בתהייה של החכמים על אופיו של מחזור המים בטבע, וכל זאת על רקע תפיסות תיאולוגיות של אותה תקופה. התופעה המופלאה של ירידת גשם מתוארת גם כקשר מופלא בין ארץ לשמים, כשהארץ היא היסוד החומרי, הארצי, בעוד שהשמיים הם היסוד העליון, הרוחני, האלוהי. מדרש אחר מאותה תקופה מכיר במחזוריות המים בטבע, במקורם של מי הגשמים במים, המתאדים מהאדמה ומהים אל האוויר. ר' יוחנן וריש לקיש אינם חוקרי טבע 'טהורים'. הסבריהם שייכים לתחום התיאולוגי. מדעני המאות האחרונות יסבירו את מחזור המים בטבע בדרך אחרת: השמיים אינם ישות אלוהית, כי אם מעטפת האטמוספירה של הארץ, אויר, היכול להכיל בקרבו מים בצורת עננים, ויכול גם לשחרר את המים בצורת גשם. אם קיים אלוהים – הוא המפעיל את כל המערכת המחזורית המופלאה הזאת, אבל האוויר, המים, העננים והגשם – כל אלה ישויות חומריות, ארציות.
את המְשָׁלִים של זוג החכמים שלנו ניתן להעתיק לשדות תוכן נוספים, ולהפיק מהם מודלים מנוגדים, השייכים לאותם תחומים. לדוגמה – אם נתייחס לשדה החינוך והלימוד, ניזכר בשני מודלים שונים, המתארים את תהליך הלמידה. המודל של ר' יוחנן יתאר הענקה של התוכן כולו, כולל המעטפת המתודית שלו, מהמלמד ללומד. המודל של ריש לקיש, המקובל יותר כיום, יתאר את תהליך הלימוד כמצב, בו הלומד מביא את ה'ענן' שלו (כל מה שלמד בעבר ואירגן בתבניות משלו) כדי לקלוט את הידע החדש, ולהטמיעו בתוך ה'ענן' הזה.
יכולים היינו לבטל את המדרש הזה, ולראותו כתיאור אנכרוניסטי של ויכוח פסבדו-מדעי בין חכמים על רקע תקופה, שעדיין היתה רחוקה מלהבין את הטבע. יכולים היינו לראות בו תיאור של התנצחות שני יריבים למדניים על סוגיה חסרת חשיבות; אבל קיבלנו לבסוף מעט יותר הבנה של תפיסת הטבע בתוך תרבות, שעדיין לא הפרידה את המדע מהתיאולוגיה. כמו כן קיבלנו השראה משני המשלים היפים לשני מודלים שונים, המתארים תהליכים. דיינו!