תָּנוּ רַבָּנָן: לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם מַיִם, לֹא מִן הַנְּהָרוֹת וְלֹא מִן הָאֲגַמִּים בַּלַּיְלָה, וְאִם שָׁתָה, דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. מַאי סַכָּנָה? סַכָּנַת שַׁבְרִירִי. וְאִי צַחִי, מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? אִי אִיכָּא אִינִישׁ גַּבֵּיהּ, נֵימָא לֵיהּ: "פְּלַנְיָא בַּר פְּלָנִיתָא, צַחִינָא מַיָּא" וַהֲדַר נִשְׁתִּי. וְאִי לָא, לֵימָא אִיהוּ לְנַפְשֵׁיהּ: "פְּלַנְיָא בַּר פְּלָנִיתָא, אָמְרָה לִי אִמִּי: אִזְדַּהִיר מִשַּׁבְרִירִי בְּרִירִי רִירִי יִרִי רִי, צָחִינָא מַיָּא בְּכַסֵּי חִיוְרֵי".
תרגום: שנו חכמים: לא ישתה אדם מים בלילה, לא מן הנהרות ולא מן האגמים, ואם שתה — דמו בראשו, והוא מפני הסכנה. ומסבירים: מהי הסכנה שיש בדבר? סכנת שברירי (שהוא רוח רעה השורה על המים). ומוסיפים: ואם הוא צמא, מה תקנתו לעשות ? אם יש אדם אחר איתו, שיקיש במכסה על הכד, ושיאמר הוא לעצמו לחש זה: "פלוני בן פלונית, אמרה לך אימך - היזהר משברירי ברירי רירי ירי רי בכוסות לבנות", שזהו הלחש לרוח רעה זו.
בבלי פסחים בתרגום שטיינזלץ
התלמוד הבבלי רוחש שדים ומזיקים, וחז"ל לא נמנעו מלדון בהם ומלהתייחס אליהם ברצינות. אחד מהם הוא השד שַבְרִירֵי, שד מסוכן, על פי המסופר במדרש. המילה 'שַׁבְרִירֵי' מקורה בארמית, ומשמעותה, ככל הנראה 'סנוורים'. זוהי הסכנה, וכך מפרש עבורנו רש"י.
ממה יש להיזהר? איך נכנסים, ר"ל, לתחום השפעתו המסוכנת של שברירי? אם שותים בלילה מים מהנהר או מהאגם. כמה זה מסוכן? 'דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ'.
האם יש דרך למנוע את השפעתו של השד, במקרה שנאלצים אנו לשתות מי נהר או אגם באמצע הלילה? חז"ל ממליצים על לחש: 'פלוני, אמרה לי אמי, היזהר מִשַּׁבְרִירִי בְּרִירִי רִירִי יִרִי רִי. צמא אני למים בכוסות לבנות' (בארמית זה נשמע יותר טוב...), ומסביר רש"י את דרך פעולתו של הלחש: "השד, כאשר הוא שומע מיעוט תיבות אות אחר אות עד רי וכן הוא הלחש להבריחו משם". המילה 'שברירֵי' מתחרזת ב'כסֵי חיוורֵי', ויוצרת לחש עם ניגון קל לזכירה.
במילים אחרות: אמירת השם 'שברירי', וחזרה עליה, כשבכל פעם מחסרים אות אחת, מחלישה את כוחו של השד. אם זה מזכיר לכם את 'נ-נח-נחמ-נחמן מאומן', לא טעיתם. בלחש זה מתכוון המאמין לחזק בהדרגה את כוחו של ר' נחמן, בהיפוך למגמת הלחש נגד השד שברירי.
מילת הקסם "שברירי ברירי רירי ירי רי" נרשמת לעיתים על קמעות, להגנה מצרה, בצורה:
שברירי
ברירי
רירי
ירי
רי
י
מי שממש לא האמין באמונות טפלות היה הרמב"ם, והוא התעלם מסכנת שברירי, ונתן נימוק שונה להלכה, האוסרת על שתיית מי נהרות ואגמים בלילה:
"הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהן סכנת נפשות [...], ואלו הן, לא יניח אדם פיו על הסילון המקלח מים וישתה, ולא ישתה בלילה מן הנהרות ומן האגמים – שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה". (הלכות רוצח ושמירת הנפש (יא, ו–ז))
בליעת עלוקות היא צרה צרורה, ובהחלט מומלץ לנסות להימנע מחוויה זו. הרמב"ם קושר את האיסור על שתיית מי נהר או אגם בחושך לסכנת בליעת עלוקות הנמצאות במים. מים ששאבת ביום, סיננת והנחת למשמרת בכד – הם אופציה בטוחה יותר.