אָמַר רַב יוֹסֵף: מִי שֶׁנִּדּוּהוּ בַּחֲלוֹם, צָרִיךְ לְהָבִיא עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם לְהַתִּיר לוֹ אֶת הַנִּדּוּי הַזֶּה, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ שֶׁהוּא מַזְמִין (אֲנָשִׁים) שֶׁשָּׁנוּ הֲלָכָה, כְּלוֹמַר, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, אֲבָל אֵלֶּה שֶׁרַק שָׁנוּ מִשְׁנָה וְלֹא שָׁנוּ עֲדַיִן גְּמָרָא – לֹא, אֵינָם מַסְפִּיקִים לְכָךְ... וְאִם אֵין, יֶאֱסֹף עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה. יֵלֵךְ וְיֵשֵׁב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים, וְיִתֵּן שָׁלוֹם לַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, וְיָשִׁיבוּ לוֹ שָׁלוֹם, וַהֲרֵי זֶה כְּהַתָּרַת הַנִּדּוּי בְּמִקְצָת, עַד שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לוֹ מִבֵּין הָעוֹבְרִים עֲשָׂרָה שֶׁלָּמְדוּ הֲלָכָה, וְהֵם מִצְטָרְפִים יַחַד לְהַתִּירוֹ לְגַמְרֵי.
אָמַר לוֹ רָבִינָא לְרַב אַשִּׁי: אִם יוֹדֵעַ (הָאִישׁ) מִי נִדָּה אוֹתוֹ בַּחֲלוֹמוֹ, הַאִם יָכוֹל אוֹתוֹ אֶחָד שֶׁנִּדָּהוּ גַּם לְהַתִּיר לוֹ? אָמַר לוֹ: לְנַדּוֹת אוֹתוֹ עָשׂוּ אוֹתוֹ אָדָם שָׁלִיחַ מִשָּׁמַיִם, אֲבָל לְהַתִּיר לוֹ לֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ שָׁלִיחַ, וּלְכָךְ אֵין כֹּחוֹ יָפֶה, וְצָרִיךְ עֲשָׂרָה שֶׁיַּתִּירוּהוּ.
אָמַר לוֹ רַב אֶחָא לְרַב אַשִּׁי: אִם נִדּוּ אוֹתוֹ וְהִתִּירוּ לוֹ בְּתוֹךְ חֲלוֹמוֹ, מָה הַדִּין? הַאִם אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁכְּבָר הֻתַּר לוֹ הַנִּדּוּי? אָמַר לוֹ: כְּלָל הוּא בְּיָדֵינוּ: כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַר (תְּבוּאָה) בְּלֹא תֶּבֶן (קַשׁ, פְּסֹלֶת הַתְּבוּאָה), כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם שֶׁיִּהְיֶה בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים, וְיִתָּכֵן אֵפוֹא שֶׁהַנִּדּוּי הָיָה בּוֹ מַמָּשׁ, אֲבָל הַהֶתֵּר הָיָה מִן הַדְּבָרִים הַבְּטֵּלִים שֶׁבַּחֲלוֹם, וְלָכֵן צָרִיךְ הוּא הַתָּרָה נוֹסֶפֶת.
בבלי נדרים על פי שטיינזלץ
נידוי הוא מעין נדר, וביטולו – כהתרת נדר. המופלא במדרש הזה, הוא שחכמים מתעסקים ברצינות בחלום של מישהו, ובחלום נידו אותו. מה יעשה כדי להתיר את הנדר החלומי הזה?
חז"ל מתייחסים אל חלומות ברצינות רבה, כמו במקרא. חלום שחלמת נועד לבשר לך משהו משמיים, ואינך יכול לבטלו כאילו היה מחשבת לב רגילה. אם כן, אם נודית בחלום, חייב אתה למצוא דרך להתיר את הנידוי הזה.
אם מצוי אתה בקרבת חכמים, בישיבה או בבית מדרש, יכול אתה לגייס למבצע מניין של חכמים מן המעלה הגבוהה, כאלה שלא רק למדו משנה, אלא עסקו גם בגמרא, כלומר בפרשנות ובהרחבת הכתוב במשנה. מניין חכמים משובח כזה יכול להתיר את הנידוי, ובזאת פטור אתה מצלו של החלום המטריד.
אבל אם אינך יכול לגייס מניין של חכמים כאלה, לך אל פרשת דרכים, אל מקום בו עוברים אנשים בדרכם ממקום למקום, וברך בשלום את הפוגשים אותך. אם ישיבו לך בברכת שלום, היכנס לשיחה עמם, ובדוק אם חכמי גמרא הם. מעט מעט יצטברו אלה למניין, גם אם לא התכנסו באותו מקום ביחד, ותהיה זאת מעין התרת נידוי. אחרי העשירי – משוחרר אתה לחלוטין מהנידוי.
מעניין, שהמדרש אינו מתאר את תוכן השיחה שחייב אותו מנודה מהחלום לשוחח עם העוברים בדרך. נראה שדי בכך, אם יבדוק האיש את דרגת חוכמתם. האם עליו לספר לכל אחד מהם את הבעיה המציקה לו? האם עליו לקהל מהם אישור להתרת הנדר? את זאת אין המדרש מספר לנו.
מסתבר שחכמים אוהבים את הסוגה הזאת, של נידוי מתוך חלום, והם ממציאים עוד סוגיות משנה:
אם חלם אדם שפלוני נידה אותו, האם יוכל לגשת אל אותו פלוני, ולבקש ממנו שיתיר את הנידוי? תארו לעצמכם, שהאיש יסרב, כי מעולם לא העלה בדעתו לנדות את החולם... מכל מקום – חכמים מחמירים, ודורשים מניין של מתירים גם במקרה מוזר זה.
ומה אם חלם אותו אדם כי נידו אותו, ואחר, במרוצת אותו חלום ארוך, התירו את הנידוי? מה אז? גם בעניין זה מחמירים חכמים, והם אומרים כי את ההתרה יש לבצע ברצינות המרבית. יש להם גם נימוק מוזר: כמו שאין בר ללא תבן, שאין דברי ערך שצמודים להם עניינים טפלים, כך גם באותו החלום – הנידוי אמיתי, בעוד שההתרה היא קש וגבבא, ואין להסתמך עליה.
הרעיון אינו מצוץ מן האצבע, ואינו התחכמות של מחמירים. אם קיים שמץ של סיכוי שמוטל עליך עול של נדר או של נידוי, עליך לקחת את זה ברצינות, ולעסוק בהתרת העול הזה בלי חוכמות!